פרק 5 –
רצתי לשכן שלי על מנת להגיד לו שיכבה מהר את המחשב, וכשהגעתי לבית שלו, הייתה שם משפחה שלא הכרתי. הם אמרו שהם גרים שם כבר שלוש שנים, אבל אני זוכר שדיברתי איתו רק אתמול…
אז ניסיתי לדבר איתו דרך הסקייפ, אבל הסקייפ שלו נמחק. כששאלתי את אמא שלי אם היא יודעת איפה הוא, או מה קרה לו, היא אמרה שאין למה מושג על מה אני מדבר.
התקשרתי לבית הספר שם הוא למד איתי וענו לי שאין מישהו כזה, כאילו, זה כאילו הוא נמחק מן העולם, חיפשתי אותו בפייסבוק.. וראיתי שהשם שלו השתנה ל"הנקמה של איוי" וגם דף הפייסבוק שלו החל לטפטף דם, אך הפעם הדם הגיע עד לאמצע המסך…
פרק 6 –
כשהדם הגיע לאמצע המסך המחשב נכבה ללא היסוס. אני חשבתי לעצמי "מה לעז.." ניסיתי להדליק אותו שוב אבל לרוע מזלי שום דבר לא קרה. ניסיתי הכל! ניערתי את המחשב, נתתי לו בעיטה, הכל!
אחרי שהזמתי טכני, הוא הצליח לפתוח אותו מחדש.
נרגש, מיהרתי לשחק שוב מול הליגה. כולם שאלו אותי בצ'אט "איפה היית?" ו"לאן נעלמת" ושאלות טיפוסיות למי שנעלם למשך שלושה ימים.
אני הבחנתי שאין לי שום פוקימונים ורק מין תמונה… תמונה קטנה… אני לא הבנתי מה היה מצוייר בה. אני צילמתי את המסך בהיסוס והדבקתי בצייר. "אני יודע אתחרט על זה", אמרתי לעצמי והסתכלתי במסך המצולם והיה שם… גופה!
מיד צעקתי וכל השכונה הגיעה לבייתי, אבל כשהם הגיעו אלי, הכל חזר להיות כרגיל.
"הייתה שם גופה!! היה שם גופה!!" אני אמרתי בפאניקה אך אף אחד מהשכנים לא האמין לי. הם הרגיעו אותי ונתנו לי כוס מים קרים שריעננו אותי והלכו לדרכם.
אני חזרתי לשחק במחשב וראיתי צל סגול מנתר בין "קירות" המסך. אני קמתי מן הכיסא בבהלה, והלכתי צעד אחד אחורה. אני ניסיתי להסתכל מה היה הסקין שלו והבחנתי שזה היה "G***", פוקימון הגליץ' שנוצר לא מזמן על ידי זהות לא ידועה בעולם הפוקימון.
אני מיד רשמתי על זה בצ'אט וכולם לא האמינו לי. אני ניסיתי לתפוס אותו, אבל לא יכולתי לעשות את זה בהתחלה. הרגשתי חוסר אונים. אך בסופו של דבר הצלחתי ולאחר הלכידה נפתח חלון שהיה נראה כאילו הוא כלוא בתוכו. היה רשום שם…
6 תגובות
יאי!
פרק חדש
שמח לראות שאתה אוהב את זה 🙂
יופי של סיפור!
עוד פרקיםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
עוד פרקים עוד פרקים
וואו?