פוקימון; במהירות החושך – פרק 139: ניצחונה של ג'סי / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

העיר ספרון התעוררה ליום חדש, והמכון של סברינה נפתח למאמנים. בשעת בוקר מאוחרת הגיע אחד מהם, מאמן צעיר לבוש מעיל גדול, ועל חזהו שבעה תגים.

"בוקר טוב", אמר קמרון שקיבל את פניו, "ברוך הבא למכון של סברינה".

"שלום. אני מחפש מאמן פוקימונים ששמו קמרון".

קמרון נראה מופתע. "אני קמרון, אבל בדרך כלל לא מגיעים לכאן כדי לחפש אותי".

"לא באתי הנה להילחם על התג. באתי לכאן בשבילך".

ולפני שקמרון הבין מה קורה, מתוך המעיל הגדול נשלף אקדח כסוף שירה היישר בלבו. הוא אחז בחזהו המדמם בכאב איום ונורא, בעוד הרוצח ממריא לאוויר ונמלט. סברינה חשה שמשהו אינו כשורה ומיהרה להתעתק אל חדר הקבלה, אבל קמרון איבד דם במהירות, והשניות הבודדות שאיבדו עד שהגיעו לבית החולים הכריעו אותו.

= = = = =

פרסי וברגר עדיין היו בדרך לפיוטר, אבל פרסי לא מיהרה במיוחד להגיע לשם. היא ניסתה באותו רגע להתחבר אל המחשב של תאגיד הרכבת. ברגע זה היא השתמשה לראשונה בווירוס חדש שיאפשר לה לפרוץ אליו בקלות יתר, שהיא הורידה לפני כמה חודשים ועוד לא יצא לה לנסות אותו.

"לא עדיף שנגיע לעיר ואז נעשה את זה?" שאל ברגר.

"בשביל מה? הגשם פסק, אנחנו לא ממהרים".

"לא הייתי רוצה לחכות שיתחדש".

"אני רק מסיימת כאן משהו, ואז נוכל להמשיך".

"את מסיימת את זה מאז שקמנו".

"מה אתה חושב, שלפרוץ זה קל כל כך? זה קצת יותר מסובך מלהקליד דברים במחשב ולחכות שיקרה משהו".

"בכול זאת הייתי מעדיף…"

ברגר נקטע בידי יללה איומה של מיסדריבוס. היא ריחפה מולו במהירות וירתה מתוך השרשרת שלה יהלום סגול אל בין השיחים הנמוכים. דמות התגלגלה משם במהירות, וברגר ופרסי הבחינו שהיא חמושה באקדח. מיסדריבוס המשיכה ליילל ולירות קרניים על-חושיות לעבר הדמות, שכעת אפשר היה לראות שהיא לבושה במדי צוות רוקט.

"מיסדריבוס!" קראה פרסי.

"חתיכת רוח מעצבנת", אמרה החיילת, "אקזגיוטור, טפל בהם!"

אקזגיוטור קפצה מן הפוכדור של החיילת. היא נראתה יותר מכול כמו עץ גדול עם שתי רגליים קטנות, ומתחת לצמרתו בצבצו לא פחות משישה ראשים שהביטו לכול הכיוונים.

"אקזגיוטור, אבקת שינה!"

אקזגיוטור ספגה את הקרן העל-חושית הבאה מבלי לנסות להתחמק, והשיבה במתקפה משלה, שהרדימה את מיסדריבוס; עוד מעט תהיה מחוסלת.

"אנחנו חייבים לברוח. תשתמשי בפידג'יוט!"

"אבל אנחנו לא יכולים לנטוש כאן את מיסדריבוס!"

"תדאגי לנו, אני אדאג למיסדריבוס", אמר ברגר, "פראליגטור, צא!"

התנין הענק יצא מול אקזגיוטור. הוא אמנם היה חלש מול עשב, אבל מתקפת הנשיכה האימתנית שלו הייתה מסוג אופל והייתה חזקה מול פוקימונים על-חושיים, הסוג המשני של אקזגיוטור. כמה בולי-עץ בקעו מגזעה כמו זרועות, והיא התחילה להיאבק בזרועותיו החסונות של פראליגטור – מתקפת פטיש העץ. באותו זמן, המאמנת של אקזגיוטור ניסתה לירות פעמיים באויביה, אבל הפעם הם היו מוכנים לכך ושמרו מרחק.

"אנחנו חייבים להיפטר מהאקדח הזה, או שאני לא אוכל לשלוט בפידג'יוט".

"טפלי בזה את, פראליגטור קצת עסוק כרגע".

"בטרפרי, צאי!"

רגע לפני שאקזגיוטור פיזרה אבקת שינה נוספת היישר על עפעפיו של פראליגטור, בטרפרי התחילה לנופף בכנפיה ויצרה פרץ של רוח שפיזר את האבקה. עליה של אקזגיוטור התחילו להתכופף ברוח.

"פראליגטור, טפל בה כל עוד היא מותשת!"

פראליגטור תפס בין מלתעותיו את אחד מפרצופיה של אקסגיוטור, הניף אותה מעל לראשו והטיח אותה באדמה הבוצית. לפני שתספיק להגיב, הסתער על המאמנת. היא חמקה הצדה מאגרופיו, היישר אל קרן בלבול שירתה עליה בטרפרי. זה לא פגע בה קשה אבל גרם לה לשמוט את האקדח. פראליגטור מיהר לרסק אותו מתחת לרגלו.

"יפה מאוד! עכשיו טפל במיסדריבוס!"

"פידג'יוט, אני בוחרת בך עכשיו!"

פרסי מיהרה להשיב את בטרפרי ולשחרר את פידג'יוט. היא וברגר התחלפו במטרות: כעת פידג'יוט הרימה את אקזגיוטור, נשאה אותה הרחק וגבוה באוויר, והטילה אותה רחוק מזירת הקרב. באותו זמן פראליגטור תפס את מיסדריבוס בעדינות ככול שיכל בין שיניו: מתקפת אופל הייתה הדבר היחיד שיכול היה לגעת בפוקימון רוח. פידג'יוט הסתובבה במהירות האפשרית, אספה את פרסי וברגר שקפצו על גבה, תפסה את פראליגטור בין טפריה, והמריאה בכול הכוח עם המשא הכבד שסחבה.

"אקזגיוטור, תראי להם מה את יודעת!"

לרוע המזל, פידג'יוט לא הספיקה להתרחק הרבה לפי שעוד משהו כבד הופיע על גבה: אקזגיוטור התעתקה היישר לשם. לסחוב אותה, את פראליגטור ושני בני-אדם היה יותר מדי בשבילה, והיא התחילה להנמיך עוף בזווית מסוכנת מול הקרקע.

"אנחנו חייבים לחסל את…"

פרסי נאלצה לקפוץ מגבה של פידג'יוט, ברגע שהעלים על ראשה של אקזגיוטור הסתדרו בצורת להב חד שכמעט וערף את ראשה.

"שמור על פראליגטור שלך, הוא היחיד שיכול לסחוב את מיסדריבוס", הוסיפה כשנחתה נחיתה כואבת במיוחד, שהייתה מסוכנת עוד יותר לולא הבוץ הרך שכיסה את האדמה.

ברגר החזיק חזק בפידג'יוט כשהתרסקה על האדמה, והתחמק גם הוא ממתקפה של אקזגיוטור. פידג'יוט התהפכה על גבה ותקפה את אקזגיוטור במכת הכנף שלה. אקזגיוטור התגלגלה הצידה מעוצמת המכה, וכעת ללא משקל עודף, פידג'יוט ניתרה לעברה ונעצה את טפריה בשתיים מעיניה. השתיים התחילו להיאבק, בעוד גם החיילת רצה אליהם, ללא אקדח אבל כעת חמושה בסכין קפיצית.

"ברגר, קח את פראליגטור ורוצו מכאן. תודיע לריק מה קורה. אני אטפל בה".

"את בטוחה?"

"לי יש מספיק פוקימונים", אמרה פרסי, "ניפגש במקום שבו נפגשנו לראשונה. ותעשה לנו טובה ותכבה את הפוקיפון מייד אחרי שתדבר עם ריק!"

לא היה זמן להתווכח. ברגר קפץ על גבו של פראליגטור והם נמלטו מן המקום בצעדים גדולים, כשהחיילת התנפלה על פרסי בסכין שלופה. פרסי תפסה את אמת ידה וניסתה להרחיק אותה ממנה, בזמן שפידג'יוט כיסחה את אקזגיוטור במכת כנף נוספת, ומיהרה להשתמש במשב רוח שהכשיל את שתי המאמנות ואילץ אותן לנתק מגע. החיילת השיבה לפוכדור את אקזגיוטור המובסת ומיהרה לבחור בפוקימון הבא.

= = = = =

באותו יום הופיע בתחנת המשטרה זוג שנראה כאילו נלקח היישר מתוך מגזין אופנה אלטרנטיבית: האישה הייתה נמוכה וקירחת לחלוטין, עם עגילי מתכת בכול איבר אפשרי בגופה, וזנב פיקאצ'ו משונן מקועקע על גבה החשוף. את ראשו של הגבר עיטר פס שיער ארוך של כרבולת מוהיקנית כחולה, ועגיל גדול היה נעוץ בגבתו מאחורי משקפיו. לג'יימס היה ברור שאם היה רואה מישהו מהם בעבר, הוא היה זוכר, ולכן הפתיע אותו שהם ניגשו דווקא אל התא שלו בליווי שוטר שפתח את דלת.

"בוא", אמר, "אתה משוחרר".

"מי אתם?" שאל ג'יימס.

"חברים", ענתה האישה בקצרה.

"אני לא חושב שאני מכיר אתכם".

"אנחנו לא מתכוונים לפתוח את זה כאן", הגבר פזל לעבר השוטר, "בוא איתנו".

"איפה ג'סי, או ריק?"

"אולי תעשו את זה בחוץ?" התערב השוטר, "אמרתי לך, אתה משוחרר. אין לך עוד מה לחפש כאן, אלא אם אתה מעדיף להישאר בכלא".

למען האמת, להישאר בכלא הייתה האפשרות הבטוחה ביותר עבור ג'יימס כרגע, אבל הוא ידע שעליו ליצור קשר עם ריק ולהזהיר אותו, והוא לא יוכל לעשות זאת מתוך הכלא. הוא גם הבחין שהפוקיפון שלו נמצא בידי הזוג המוזר, כמו גם הפוכדורים שלו. כדאי שיילך אם הוא לא רוצה שיישארו בידם.

= = = = =

גרייס הבחינה בריק מתעתק אל קרחת היער שבה הייתה הבקתה שלה עד אתמול, מביט סביבו בבהלה וחרדה, וכל אותו הזמן זנבה של ופוריאון עדיין כרוך בחוזקה סביב רגלו. משלא ראה אף אחד, קרא:

"מישהו כאן?" הוא המשיך להביט סביבו, "פרסי? ברגר? גרייס?"

מתוך מחשבה שמריק היא לא אמורה להסתתר, גרייס יצאה ממקום המסתור שלה.

"גרייס! ראית את פרסי או ברגר?"

"לא מאז אתמול. קרה משהו?"

"ברגר אמר שמישהי מצוות רוקט הופיעה ותקפה אותם, ושיפגשו אותי כאן".

"מה?!" קראה גרייס בזעזוע לא פחות עמוק, "אבל חשבתי שאתם צוות רוקט".

"זה מסובך. צוות רוקט מחולק לכמה צוותים, רובם לא מחבבים זה את זה, אבל אני לא חושב שמישהו אי פעם ניסה לרצוח חבר בצוות יריב".

"אתה חושב שזה קשור למה שסיפרת לנו אז? שהבוס חושד שאתה בוגד וכולכם בסכנה?"

"אם זה נכון, לא רק את פרסי וברגר היו מנסים להרוג, אלא גם אותי ואת כל…"

הבעת אימה התפשטה על פניו של ריק, ובמקום להמשיך את המשפט, הוא התחיל להתעסק בפוקיפון שלו במהירות הבזק, תוך כדי שהוא שולף חולצה נוספת מתרמילו. גרייס הבינה מייד מה קורה.

"מה אתה חושב לעשות?"

"אני חייב לאתר את כולם. אני מאוד מקווה שכול הפוקיפונים פועלים, אחרת הבוס כנראה ימצא אותם לפניי".

וברגע שסיים לאתר את המכשיר הראשון, הוא וופוריאון נעלמו כלעומת שהופיעו.

= = = = =

ג'יימס יצא מתחנת המשטרה, מתכנן בכול רגע לזנק קדימה ולתפוס את חגורת הפוכדורים שלו, שהייתה כרוכה היטב סביב זרועה של האישה ששחררה אותו.

"תודה לכם", אמר כשיצאו, "אפשר לקבל את הפוקימונים שלי בחזרה?"

האנשים לא עצרו אלא המשיכו ללכת.

"עדיין לא. הגנרל רוצה לראות אותך, הוא ביקש שנלווה אותך למקום המפגש".

"ולמה הוא לא רוצה שהפוקימונים שלי יחזרו אליי קודם?"

"אני לא יודעת. אנחנו רק ממלאים פקודות".

ג'יימס נעצר. הגבר עצר ליידו, בעוד האישה המשיכה בדרכה מבלי להתייחס אליו, לוקחת עמה את הפוקימונים שלו.

"נו כבר, למה אתה מחכה? אתה רוצה שהגנרל יכעס?"

ג'יימס הבין שאין לו סיכוי לקחת את חגורת הפוכדורים שלו בחזרה מבלי ללכת עמם. הוא סרק את גופו של הגבר הקרוב אליו, עד שהבחין בבליטה חשודה מתחת לכנף מעילו. הוא מיהר לשלוח יד ולחטוף את האקדח משם, בדיוק כשגם הגבר הניח עליו את ידו, והשניים התחילו להיאבק, מנסים לכוון את האקדח זה על זה.

"רוצי!" קרא.

האישה התחילה להתרחק בריצה מהירה. ג'יימס לא יכול היה לתת את דעתו כעת לחגורת הפוכדורים שלו ההולכת ומתרחקת – כל תשומת לבו הייתה ממוקדת במאבק. לכן הוא גם לא שם לב לארבעה שוטרים שמיהרו מתחנת המשטרה להפריד את הקרב ולנטרל את שניהם.

"לא התרחקת שני מטרים מהתחנה, וכבר אתה עושה בעיות שוב?"

"אדוני השוטר, אולי לא שמת לב, אבל האיש הזה ניסה לרצוח אותי".

"את זה אנחנו נברר ב…"

ומשום מקום, זרם של מים רותחים נורה על שני השוטרים, שזעקו בכאב והרפו מג'יימס, כאשר מישהו קרא בשמו ומשך בגב חולצתו.

"ג'יימס! אתה בסדר?"

איכשהו, הקריאה החנוקה התחילה בעיר פיוטר הסואנת והסתיימה במקום שונה לחלוטין, חוף ים שקט להפליא. ג'יימס הביט לידו, וראה שמי שאחז בו היה אדם רעול פנים, את פרצופו מכסה חולצה אדומה שלבש על ראשו. כשהרפה ממנו, ריק חשף את פניו.

"ריק, מה קורה כאן?"

"אין זמן להסביר. כולנו בסכנה ואני חייב לאסוף את כל הצוות".

"חכה, ריק, הפוקימונים שלי נשארו מאחור!"

את המשפט הזה ג'יימס זרק לחלל האוויר – ריק מיהר להתעתק משם שוב, וכבר לא היה ליידו.

כשריק חזר ליער וירידיאן אחרי שסיים לאסוף את כל החיילים שאיתר, פרסי וברגר כבר היו שם, והוא מיהר לעטוף אותה חזק בזרועותיו. גרייס והפוקימונים שלה שמרו סביבם והתבוננו לכול כיוון אפשרי, וגם פראליגטור היה בעמדת קרב, אם כי בשיניו עדיין השתדל להחזיק את מיסדריבוס בעדינות ככול האפשר.

"פרסי!" קרא, "אני כל כך שמח שאת בסדר!"

"ריק, אתה חושב שמישהו בגד בנו?"

"אני גם יודע מי. הצלחתי לאתר את כולם, חוץ מאחת. נחשי מי".

פרסי הייתה המומה מכדי לומר מילה. היא הרגישה את ריק הולך ונרגע. כשהאדרנלין שבגופו שכך, הוא התחיל לרעוד, ואת עיניו התחילו להציף דמעות, עד שקרס על האדמה הבוצית ונצמד שוב אל פרסי, אבל הפעם עם פניו קבורים בבטנה. היא ליטפה את שיערו הארוך.

"לא הצלחתי להציל…" אלה היו המילים הראשונות שהצליח לומר, "פרסי, אני לא…"

"אני בטוחה שעשית מה שיכולת".

ובכול זאת ריק המשיך לייבב אל תוך חולצתה, עד שנרגע. רק לאחר מכן הרשה לעצמו להתעתק יחד עם פרסי וברגר בחזרה אל החוף שאליו לקח את כל שאר חייליו שהצליחו לשרוד. למרות שפניו שוב היו מוסתרים, הוא לא הסכים להופיע שם לפני כל חייליו לפני שיירגע – ברגע זה הם צריכים גנרל שהם יכולים לסמוך עליו, ולא ילד בוכה.

המקום שאליו ריק לקח את כולם היה אותו אי בודד בדרך להוואן, שם פגש לראשונה את קייטלין בירץ'. זה היה המקום המבודד ביותר שהכיר והוא קיווה שאף אחד לא יחפש אותם שם. תשעה ניצולים בסך הכול היו על האי מלבד ריק, פרסי וברגר, וכשפרסי הבחינה ביניהם בגבר גבוה, שחום-עור ומזוקן, מיהרה לחבק אותו מתוך הקלה עצומה שגם הוא בין הניצולים. דאסטי הראה לה היכן יושב ג'יימס, מרוחק מכולם וחושב על הפוקימונים שאיבד. אלה היו כמעט כל מי שהכירה באופן אישי מהצוות שלה. רק קמרון לא היה שם.

"הקשיבו כולם", קרא ריק מבעד להמונים, "זו אולי הפעם האחרונה שאוכל לדבר עמכם באופן אישי, כי אין לנו עוד פוקיפונים. מישהו מתוך צוות רוקט בגד בכולנו, והיבשת אינה בטוחה יותר. ניאלץ להסתדר כאן לזמן הקרוב".

"איפה ניקי?" קראה אחת מחברות הצוות.

ריק הרכין את ראשו. הוא עדיין לא ידע מי זאת ניקי, או בכלל מה שמותיהם של רוב חברי צוותו. עם זאת, אם ניקי לא נמצאת על האי, היא חייבת להיות אחת מאלה שהגיע אליהם מאוחר מדי.

"יש כמה חיילים שאני עדיין מנסה לאתר", אמר בהיסוס, "בינתיים, אני אתחיל מייד לגבש תוכנית כדי להציל אותנו ולדאוג שנוכל לצאת מכאן בהקדם האפשרי".

"למה בכלל צוות רוקט החליטו לחסל את כולנו?" שאל דאסטי, "אני לא עשיתי שום דבר לא בסדר!"

מלמולי הסכמה נשמעו מכמה חברי צוות נוספים.

"אני לא יודע. אבל אני מבקש מכם בכול לשון של בקשה לא לנסות לגלות בעצמכם, כי אם מישהו מכם יפעיל את הפוקיפון שלו, כולנו נתגלה. ניאלץ להתאזר בסבלנות. אם אי פעם סמכתם על הגנרל שלכם, עכשיו זה בדיוק הזמן".

"תראה לנו את פניך!" קראה שוב זו שאיבדה את ניקי.

"אני מצטער, אבל זה דבר שאני לא יכול לעשות".

"אז איך אנחנו אמורים לסמוך עליך?"

"בדיוק כמו שהסתדרנו עד עכשיו, נמשיך להסתדר. ההבדל היחיד הוא שעכשיו אתם לא חייבים לבצע שום עבודה. תנסו לחשוב על זה כמו חופשה גדולה לכולכם".

"זה מה שאתה מציע?!"

קריאות זעם התחילו להישמע, ולפני שהמצב יחריף, ריק מיהר למלמל התנצלות חפוזה ולהיעלם מן המקום.

= = = = =

באותו זמן, בחדר החשוך המחומש, ג'סי ישבה במקומו של ריק בין שאר הגנרלים, והבוס הופיע על חמשת מסכי הטלוויזיה שסביבה, מלווה באמבראון שלו כרגיל.

"אני אוהב נאמנות לצוות רוקט", אמר הבוס, "זה היה רק עניין של זמן עד שריילי יסתלק. הניסיון שלו לתת לי ראיקו שייברח בהזדמנות הראשונה, רק נתן לו דחיפה קלה מקצה הצוק. ובכול זאת, ג'סי, לך אני חייב את הידיעה הסופית שהוא עשה את זה בכוונה".

"תמיד שמחה לשרת את צוות רוקט".

"וזה אכן היה שירות מוצלח. בזכותך נפטרנו ממנו ומכול צוות הבוגדים שלו".

החיוך נמחק מפניה של ג'סי. "צוות הבוגדים שלו?" היא חזרה אחריו.

"בדיוק. הרי ידעת שזה מה שייקרה, לא? בפעם האחרונה שגנרל בגד בנו, נתתי לצוות שלו להמשיך להתקיים, ותראי מה קרה. אני לא אחזור על הטעות הזאת פעמיים".

"אז איפה ג'יימס והאחרים?"

"חצי מהם מתים. השאר מתחבאים כמו חבורת סנדשרואים מפוחדים", הבוס נתן לשקט להשתרר לכמה שניות. "לא חשבת על זה, מה? חשבת שאת רק נוקמת בגנרל שגנב ממך את הפוקימון האהוב שלך, ולא חשבת שגם חפים מפשע ייפגעו?"

"תתנחמי בעובדה שחפים מפשע הם לא", נשמע קול מתחת לברדס הצהוב.

"תודה, מכת ברק", אמר הבוס, "זה מזכיר לי שגם הגנרלית החדשה שלנו צריכה כינוי".

"גנרלית בלי שום צוות? בדיחה טובה", הפעם היה זה הברדס השחור.

"זה באמת לא קרה לנו אף פעם, שנאלצנו לחסל צוות שלם. ובכול זאת הכללים ברורים. מישהי מהצוות של הגנרל הפורש צריכה למלא את מקומו – ובמקרה הזה, אין לנו הרבה ברירה. מה את אומרת, ג'סי?"

"זה… זה מה שתמיד רציתי", קולה רעד.

"מצוין. בדרך כלל הגנרלים בוחרים לעצמם כינוי, אבל אני כבר חשבתי על כינוי מושלם עבורך. אני אקרא לך גנרלית על כלום. כי זה בדיוק מה שאת".

= = = = =

רעש מנועים מחריש אוזניים נשמע באוויר. גרייס הרימה את ראשה ממחבואה והביטה אל השמיים, שם ראתה חמישה מסוקים שחורים מעופפים בשמי היער. כשחגו מעליו, כל אחד מהם שחרר מטח של פצצות כבדות שפגעו באדמת היער והאירו אותו באור כתום מסנוור. אש ועשן שחור מילאו במהרה את האוויר, יחד עם זעקותיהם וצווחותיהם האחרונות של הפוקימונים שאכלסו את מה שהיה יער וירידיאן.