פוקימון; במהירות החושך – פרק 163: הקרב האחרון / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

ניצבת אלינה פריי נכנסה אל מטה המשטרה בגולדנרוד בצעדים מהירים ועצבניים. היא הקדימה מאוד הבוקר, עד כדי כך שחלק מהשוטרים של משמרת הלילה עוד היו במטה. בדרך היא כמעט ונתקלה בשוטר-פוקימונים צעיר שהלך במסדרון בכיוון הנגדי.

"המפקדת, לאן את ממהרת?"

"לא עכשיו, טומוהירו. יש לי המון עבודה".

"מה כל כך דחוף?"

"המון בעיות הצטברו אתמול. אם אני לא אסדר אותן עכשיו, יהיה…"

זרם חשמלי קטע את מילותיה. לשנייה אחת הזרם עבר בגופה וכמעט צלה אותה מבפנים, וברגע הבא צנחה משותקת על הרצפה. ראיצ'ו הגיחה ממקום המחבוא שלה מאחורי עציץ גדול, והביטה בקצינה חסרת ההכרה.

– – – – –

ריק כבר לא היה רגיל למסעות רגליים ארוכים, אבל ביום הזה נאלץ לחזור למסע בחורשות הסמוכות לסרוליאן, גורר את עצמו עם רגל העץ שלו ובלי שום פוקימון. עד שהגיע אל החוף הצפוני של סרוליאן כבר עברה יממה תמימה, וריק התמקם ממערב למגדלור, בתקווה להרוויח כמה שיותר שעות שינה. כשהשמש זרחה, המגדלור הטיל עליו את צלו הארוך ונתן לו לישון עוד כמה שעות, וכשקרני שמש הצהריים העירו אותו לבסוף, הוא לא היה לבד. קלייר כבר הייתה שם וקראה ספר.

"בוקר טוב", אמר ריק.

קלייר הסיטה את מבטה מן הספר שלה. ריק יצא משק השינה שלו והתמתח.

"אתה יכול להמשיך עוד לישון. בינתיים רק אנחנו כאן".

"זה בסדר. ישנתי המון".

הוא התלבש ואכל מעט מהצידה של קלייר, וכל אותו זמן הבחין שמשהו מעסיק את מחשבותיה.

"משהו לא בסדר?"

"אתה בטוח שאתה ער מספיק כדי לדבר על זה?"

"בטוח", ענה ריק.

"הכול השתבש בקרב הזה", אמרה קלייר, "צוות רוקט היו מוכנים לקראתנו. מיוטו לא היה צריך להופיע פתאום, אפילו הבוס לא היה טיפש מספיק כדי לשחרר אותו. ואם זה לא מספיק, לאנס ואני ניסינו לברר מי בגד בנו, אבל גם מלכת השלג וגם אוקיינוס נעלמו מייד אחרי הקרב. אין להם זכר בשום מקום".

"איפה הם יכולים להיות?" שאל ריק.

"הלוואי שהיה לי מושג. הם לא עונים בפוקיפון, לא נראו בשום מקום, נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה".

"אני מבין אותם. הם ביצעו הרבה פשעים, ועכשיו אין את צוות רוקט שיגנו עליהם".

"כבר הבטחנו לסדר להם חנינה בתמורה לשיתוף הפעולה שלהם. הם לא מואשמים ברצח כמוך, זה יהיה דיי קל…"

קלייר השתתקה כשהביטה בריק. גם הוא הבין את המשמעות המלאה של מה שאמרה.

"אני מבין", אמר, "אז רק אני אכלתי אותה".

"ריק, אמרתי לך, אם אתה זקוק לעורכת-דין, אני אעזור לך".

"ומי אמר שתצליחי?"

"אתה חף מפשע, לא? אם כך אין לך מה לדאוג".

"חף מפשע שתפרו לו תיק. מי אמר שזה יסתיים בבית המשפט?"

קלייר נשמה עמוק. "אתה זוכר את טומוהירו? היום בבוקר קיבלתי ממנו שיחת טלפון. הוא הצליח לתפוס את אלינה פריי, למרות שלא הייתה לו שום סיבה לחשוד בה מלבד המילה של אחיך. צדקת, אם יש שוטר אחד שאפשר לסמוך עליו, זה הוא. ואני בטוחה שאם נבקש ממנו, הוא יוכל לעזור לנו להבין גם מי בדיוק תפר לך תיק".

"אני מקווה. עד אז, אני מעדיף להמשיך להיות חופשי, תודה רבה".

"זו הבחירה שלך. אני לא אסגיר אותך בניגוד לרצונך".

קלייר השאילה לריק ספר נוסף שהיה לה. הם המשיכו לשבת בשקט זה לצד זה, עד שדמות נוספת התקרבה אליהם. ריק הביט אל האופק, מוכן להיעלם אם יהיה בכך צורך, אבל זיהה אותה מרחוק. זו הייתה רוז.

"הפוקימונים שלי!" קרא כשהגיעה אליהם, "הם בסדר?"

"הם בסדר גמור, וגם אני, תודה ששאלת".

"איפה לאנס?" שאלה קלייר.

"בבית החולים בספרון. אנשים מסילף הגיעו שלשום יחד עם המשטרה, והם הסיעו אותו איתם".

"טוב, גם ככה נצטרך להגיע לשם", אמר ריק, "אפשר ללכת לשם עכשיו ולשחרר את פרסי".

לא נשמעה תשובה. ריק הביט בשתי הנשים שהיו עמו, אבל שתיהן רק הביטו בו בחזרה, כאילו מחפשות את המילים הנכונות.

"קלייר? אפשר להתעתק לשם?"

"ריק, אנחנו לא יכולים לשחרר את פרסי".

ריק חשב שהוא לא שומע טוב.

"מה?! אבל… הבטחתם שאם נעזור, כולנו נשתחרר!"

"התכוונו לגנרלים. אנחנו לא יכולים לשחרר גם את כל החיילים שלכם, הם חברים בצוות רוקט והיו כאלה עד הסוף, והם צריכים להיענש על מה שעשו".

"פרסי היא לא סתם חיילת, והיא עזרה לנו המון!"

"וכל הזמן הזה היא חשבה שהיא פועלת למען צוות רוקט", אמרה קלייר, "אני מצטערת, ריק, אבל אין מה לעשות".

"ומה עם ההבטחה שלכם למלכת השלג, שהבת שלה תהיה בסדר?"

"היא תהיה בסדר אחרי כמה שנים בכלא, החיים שלה לא בסכנה יותר. וחוץ מזה, אני לא חושבת שאנחנו צריכים למלא את הבטחותינו למישהי שנעלמה ככה סתם, עד שתופיע ותוכיח שזו לא היא שבגדה בנו".

"אם לא בשביל מלכת השלג, אז בשבילי".

"אני מצטערת, אבל פרסי היא עדיין פושעת. אנחנו לא יכולים לשחרר כל אחד".

"היא תהיה באחריותי", הבטיח ריק, "אני אחראי שהיא לא תעשה שטויות".

קלייר ורוז הביטו זו בזו.

"מה את אומרת?" שאלה קלייר.

"אני חושבת שיש לי רעיון".

– – – – –

טומוהירו ליווה את קלייר אל תא המעצר שבו הוחזקה פרסי.

"כבר אישרו לה הארכת מעצר, אז לשחרר אותה בערבות לא כל כך יועיל לכם עכשיו. אני מקווה שאת עדיין יודעת מה את עושה".

"אמרתי לך, סמוך עליי".

פרסי קמה על רגליה מהדרגש כשראתה את דלת התא נפתחת, אבל לא זיהתה את האישה שעמדה בפתח.

"מי את?" שאלה.

"באתי לשחרר אותך, כמו שבטח שמת לב".

"אני לא יכולה ללכת אתך", אמרה.

"כן, אני מבינה שזה מסוכן להשתחרר בערבות עם זרים, אבל זה באמת לא המקרה".

"אז את בטח גם יודעת שאני לא יכולה להאמין לך".

קלייר גלגלה את עיניה. "באתי עם חבר, והוא מוסר שאין לך מה לדאוג, מיץ-גזר".

פרסי לא התווכחה עוד. היא לקחה את הפוקימונים והציוד שלה והלכה בעקבות קלייר, שהובילה אותה אל המכון של סברינה. שם, באחד החדרים, חיכו לה ריק ואישה אחרת, ופרסי רצה לעברו בזרועות פרושות.

"ריק!" קראה, "כבר לא ידעתי מה לחשוב! איפה היית?"

"התעכבתי", ענה ביובש, "נתקלתי בכמה בעיות".

"מה קרה?"

"אני לא יכול לספר לך, ואני חושש שגם עכשיו את לא לגמרי חופשיה".

פרסי שמה לב שריק נמנע מלהביט בעיניה. זה לא מצא חן בעיניה בכלל.

"מה זאת אומרת?"

"אם את רוצה את החופש שלך, הפעם תצטרכי לזכות בו".

"אני לא מבינה".

"תצטרכי להילחם עליו בקרב פוקימונים".

"נגד מי?" שאלה פרסי.

"נגדי".

פרסי נשמה בהקלה. עכשיו הכול ברור: ריק מתנהג כמו גנרל קשוח, אבל אין סיכוי שהוא לא רוצה שתהיה חופשיה. הוא בטוח ייתן לה לנצח. ריק אחז בידה ובידי קלייר, שהחזיקה ברוז. ופוריאון העבירה את כולם אל הזירה של סברינה, היכן שריק נלחם בה בקרב המכון האחרון שלו.

"חמישה נגד חמישה, ללא הגבלת זמן, פוקימון שמוחלף יוצא מהקרב. קדימה, תבחרי את הפוקימון שלך".

פרסי לא רצתה לפגוע בפוקימונים של ריק. היא החליטה להשתמש בבטרפרי, שתוכל רק להרדים אותם מבלי לפגוע בהם באמת. בטרפרי פיזרה את אבקת השינה שלה מעל ופוריאון בניסיון לסיים את הקרב מהר, אבל ופוריאון התעתקה משם לקצה השני של הזירה לפני שהאבקה אפילו התקרבה אליה.

"ופוריאון, קרן קרח!"

הקרן של ופוריאון פגעה בבטרפרי מאחור, הקפיאה את כנפיה וגרמה לה ליפול ארצה. ופוריאון הופיעה שוב ליד בטרפרי וחיסלה אותה סופית בנשיכה.

"ריק, למה…"

"אני לא הולך להקל עלייך, אם זה מה שחשבת", אמר בטון קפוא לא פחות מבטרפרי, "קדימה, לסיבוב הבא!"

פרסי הושיטה את ידה הרועדת את חגורת הפוכדורים.

פרסי בחרה בקראדילי כפוקימון הבא שלה. הוא היה איטי בהרבה מוופוריאון והתקשה לפגוע בה כשהתעתקה ולהתחמק מסילוני הבועות וקרני הקרח שלה, ופרסי החליטה לפקוד עליו להשתמש במכת שמש. אור וחום של יום קיץ שמשי מילאו את הזירה והתחילו לייבש את עורה החלקלק של ופוריאון ולהקשות על תנועותיה, ובסופו של דבר קראדילי הצליח לפגוע בה עם קרן בלבול, שהדיוק שלה היה גבוה יחסית. ופוריאון נעצרה לרגע, וקראדילי ניצל את ההזדמנות לפגוע בה עם קרן סולרית – מתקפה חזקה במיוחד מסוג עשב, נגדו ופוריאון הייתה חלשה, ובגלל האור השמשי החזק לא דרשה לבזבז זמן על טעינת אנרגיה.

"אני אראה לך מה זה קרן סולרית", סינן ריק, "וינאזור, אני בוחר בך!"

הפוקימון הגדול והמגושם הרעיד את האדמה כשפגע בה. האור דמוי השמש גרם לעלים שלו ללבלב אף יותר מהרגיל.

"וינאזור, קרן סולרית!"

וינאזור הסתובב לאחור, הביט בריק ונהם לעברו. במקום קרן סולרית, הוא הוציא מגזע העץ את אחד מחבלי הגפן שלו ושילח אותו לעבר ריק. הוא הצליח לקפוץ משם ברגע האחרון בעזרת רגלו הבריאה.

"מה אתה עושה?!"

עוד חבלי גפן כמעט והצליפו בריק, שהצליח להשיב את וינאזור לפוכדור ברגע האחרון.

"מה קרה לוינאזור?" שאלה רוז.

"קיבלתי אותו ישר ברמה גבוהה, אז הוא לא מקשיב לי".

"אבל הוא לא עשה בעיות נגד מיוטו".

"אני לא יודע מה קרה, אבל אני אדאג לזה אחר כך", אמר ריק, "בינתיים, ארמאלדו, זה התור שלך!"

קראדילי התחיל להטיח סלעים בארמאלדו, שרץ היישר לעברו ושיסף אותו בציפורני הפלדה שלו, שחתכו אפילו דרך גופו הסלעי. האבנים שספג בדרך כמעט ושברו את גופו, אבל הוא לא ויתר. קראדילי הצמיד אליו קנוקנות והתחיל לינוק ממנו אנרגיה ולרפא את עצמו תוך כדי שהוא פוגע בארמאלדו, שהמשיך לשסף אותו. קראדילי ריפא את עצמו, ארמאלדו נמנע מנזק בזכות השריון הקשיח שלו, והשניים המשיכו לפגוע זה בזה עוד ועוד, עד שקראדילי הוכרע בזכות הנזק שכבר ספג מוקדם יותר מוופוריאון. למרות שהוא התמוטט ראשון באפיסת כוחות, גם ארמאלדו כבר היה קרוב להפסד. פרסי שקלה לשלוח את פריימיפ החזק נגדו, אבל העדיפה לשמור את כוחו נגד סניזל, אשר פריימיפ היה חזק גם מול סוג האופל וגם מול סוג הקרח שלו.

"מיסדריבוס, אני בוחרת בך!"

מיסדריבוס השתחררה ביבבה נוראית. ארמאלדו השליך עליה אבנים, ומיסדריבוס נעלמה והתחמקה, השליכה לעברו כדורי-צל ונעלמה שוב, עד שבמהרה התישה את ארמאלדו. למזלו של ריק, סניזל היה חזק מול מיסדריבוס, אבל הפוקימונים שלו כבר התחילו להיגמר.

"סניזל, צא!"

מיסדריבוס ניסתה להמשיך להשתמש באותה אסטרטגיה, אבל הפעם זה לא הועיל – סניזל היה מהיר מדי, והצליח לפגוע בה בשיסוף-לילה בכול פעם שהופיעה מחדש כדי לתקוף, ובנוסף על כך להתחמק מהתקפותיה. מיסדריבוס ניסתה להשתמש במתקפת פיצול הכאב כדי להתרפא מעט, ובפעם הבאה שסניזל פגע בה, שריטה גדולה ומכוערת הופיעה גם על פניו כמו משום מקום. הוא קפץ באוויר וירה קרן קרח היישר אל המקום בו נראתה מיסדריבוס לאחרונה. נראה כאילו הוא פוגע באוויר, אבל במקום הופיע גוש קרח גדול, בתוכו הייתה קפואה מיסדריבוס הבלתי-נראית. לסניזל לא נותר לעשות דבר מלבד לחסל את מיסדריבוס בפעימת אופל אחרונה.

"פריימיפ, צא!"

"תחזיר את סניזל", הציעה קלייר, "אין לו סיכוי בסיבוב הזה".

"אם הוא יצליח לתת לפריימיפ שריטה קטנה, זה שווה להמשיך להילחם".

"הוא סתם יחטוף מכות מפריימיפ".

"אל תגידי לי איך לנהל את הקרבות שלי", אמר ריק, "סניזל, רסיסי קרח!"

סניזל השתמש במתקפה מהירה במיוחד, שירתה רסיסים קטנים אך זריזים ועוקצניים לעבר פריימיפ. הוא רתח מזעם ושעט לעבר סניזל, שהתחמק במהירות והמשיך לירות את הקרח שלו. פריימיפ הכה באדמה באגרופיו והרעיד אותה. כשסניזל איבד לרגע שיווי משקל, הוא קפץ עליו ומחץ אותו תחת רגליו ואגרופיו בבת אחת. ההתקפה הזו הספיקה כדי לחסל את סניזל המסכן, ולריק נשאר עוד פוקימון אחת אחרונה.

"בסדר, ניינטילס, תורך!"

גם ניינטילס הייתה זריזה כמעט כמו סניזל, והצליחה לרוץ מצד אחד של הזירה לצד השני ממש כאילו התעתקה, לחמוק מהתקפותיו של פריימיפ ולרסס אותו באש. פריימיפ שוב ניסה להרעיד את האדמה נגדה, מתקפה חזקה במיוחד מול ניינטילס, אבל ניינטילס קפצה גבוה באוויר כמו בתעופה, ובמקום לנסות לכוון לעברו אש, תקפה את מוחו עם חוש שישי. בהתקף זעם ממוחו הבוער, פריימיפ השליך סלעים, קפץ וניסה לבעוט בה, צווח בקול צורם להחליש את הגנותיה, אבל ניינטילס המשיכה לתקוף את מוחו עד שאיבד שליטה לחלוטין ונפל מתפתל על הרצפה. פרסי נאלצה להשיב אותו ולבחור גם היא בפוקימון האחרונה שלה.

"פידג'יוט, צאי!"

פידג'יוט ריחפה מעל ניינטילס. כעת היא כבר לא תוכל להשתמש ביכולת הקפיצה שלה כיתרון, וגם לא בזריזות שלה, אשר זריזותה של פידג'יוט השתוותה לה. השתיים החלו לנוע לכול אורך, רוחב וגובה הזירה, נעלמות בקצה אחד ומופיעות בקצה שני, אחת יורקת אש תופת, השנייה מעיפה אותה בחזרה עם רוחות סערה. עד מהרה הזירה כולה התחממה כל כך, עד שכול הנוכחים התחילו להזיע. לניינטילס היה יתרון: כפוקימון אש לא היה אכפת לה מהחום, בניגוד לפידג'יוט שכבר התחילה להיות מותשת.

"פידג'יוט, צנני את עצמך".

פידג'יוט נחתה ונוצותיה החלו לגדול ולהתכווץ, משיבות את האנרגיה אל גופה. ניינטילס לא התכוונה לתת לה לנוח, והיא ירתה לעברה מתקפה שכמעט ולא השתמשה בה בעבר, שלהבת-שוטים. השלהבת אחזה בנוצותיה והבעירה אותן, ופידג'יוט לא יכלה לכבות או לנער אותן בשום אופן.

"פידג'יוט, אנחנו חייבות לסיים את זה מהר!" קראה פרסי.

"ניינטילס, תשתמשי במהירות שלך!"

ניינטילס לא ניסתה עוד לתקוף, אלא רק להתחמק. שלהבת השוטים שרפה את פידג'יוט לאט לאט, אבל ריק לא מיהר לשום מקום, ורק דאג שניינטילס לא תיפגע מפרצי הרוח ושיסופי הכנפיים של פידג'יוט. פה ושם היא בכול זאת נפגעה מעט, אבל זה כבר לא היה חשוב: פידג'יוט הייתה בדרך להפסיד. פרסי השיבה אותה לפוכדור רגע לפני שאיבדה את ההכרה.

"אני חושבת שברור שהפסדתי. אין צורך שפידג'יוט תמשיך להיפגע".

"אני שמח שהבנת את זה", אמר ריק.

הוא ניגש אליה, והפעם הוא זה שעטף אותה בחיבוק גדול, ופרסי היא שלא הגיבה אלא רק נותרה בהלם.

"זה היה קרב מצוין", אמר, "מזל טוב, מיץ-גזר, את חופשיה".

"מה זאת אומרת? אבל הפסדתי".

"הייתי חייב לתת לך לחשוב שאת אמורה לנצח. בעצם, אני הייתי צריך להוכיח שאני מאמן טוב יותר ממך, כדי להראות שאפשר לתת לי להיות אחראי עלייך".

"אבל אתה כבר אחראי עליי. אתה הגנרל", פרסי התרחקה ממנו מעט והביטה בו, "לא?"

"קרו הרבה דברים בימים האחרונים. יש לנו המון על מה לדבר".

– – – – –

בחצר בית החולים, לאנס נעזר בקב כדי להתרגל לפציעה שלו עד שתבריא. ריק הגיע לשם עם קפוצ'ון על ראשו למרות מזג האוויר החם, ועמו קלייר, רוז ופרסי.

"מה שלומך?" שאלה קלייר.

"אני אהיה בסדר. אבל אני מתחיל להבין איך אתה מרגיש, ריק".

"יש חדשות מהגנרלים הנעדרים?"

"שום דבר, אני חושב ש… מה היא עושה כאן?"

לאנס הביט היישר בפרסי. רק אז הוא שם לב אליה בין הנוכחים.

"ריק הבטיח להיות אחראי עליה. נוכל לדאוג לבטל את האישומים נגדה כמו שעשינו עם…"

"לא בא בחשבון", אמר לאנס, "איך אנחנו יכולים לתת לריק להיות אחראי על מישהי, כשעדיין יש בינינו בוגד? מי אמר שזה לא הוא?"

פרסי לא אהבה שמדברים עליה כאילו היא לא נמצאת שם, אבל ידעה מתי לשתוק. ריק, לעומתה, הרגיש את הדם עולה לראשו לנוכח ההאשמה. הוא דחף הצדה את רוז ובעט בקב של לאנס, שאיבד שיווי משקל וכמעט נפל.

"איך אתה יכול לומר דבר כזה?!"

"אני לא יכול לקחת סיכונים מיותרים", אמר בקולו השליו.

"שיתפתי אתך פעולה כל הזמן! אמרת שאתה בצד שלי! מה פתאום אתה מאשים אותי פתאום?"

"מה שאני יודע הוא שמישהו, אני לא יודע מי, הלשין לצוות רוקט על ההתקפה המתוכננת, שחרר את מיוטו וגנב את אבן החכמים".

"עכשיו גם אבן החכמים נגנבה? כלום לא מספרים לי כאן".

"אני סיפרתי לך עכשיו", אמר לאנס, "ותאמין לי שהייתי רוצה מאוד להאמין שלא אתה הוא הבוגד, אבל במצב הנוכחי אני פשוט לא יכול לקחת סיכון, או שכול העבודה הקשה שלנו הייתה לשווא".

"ואתה מוכן לסכן את החברים שלי?"

"אני יכולה לומר משהו?"

כל העיניים הופנו אל פרסי. דממה השתררה סביבה.

"בתור מי שהחירות שלה מונחת על הכף, אני חושבת שיש לי מילה בנושא", אמרה פרסי, "לאנס, אני מבינה את הדאגה שלך. אבל נניח שאתה כועס ששחררו אותי, מה אתה כבר יכול לעשות? רק לחכות למשפט שלי, אז תוכל להחליט אם לעזור לי להשתחרר או לא. בינתיים, ננצל את המצב לטובתנו. אני לא חושבת שיש כאן מישהו שמאמין שריק בגד בכם, אני יודעת אישית כמה קשה הוא עבד בעצמו כדי להשתחרר משליטתו של הבוס. אם מה שצריך כדי להוכיח את זה הוא למצוא את הגנרלים הנעדרים, אני וריק נלך לחפש אותם. אתה יכול להיות בטוח שלא נברח לך, כי גם אני וגם ריק נעדיף שתעזרו לנו לצאת מהמצב הזה ולא לשבת בכלא. מה אתה חושב?"

"את צודקת, אלא אם כן ריק באמת אשם ויודע שאין לו דרך להוכיח את חפותו".

"אנחנו נמצא את הגנרלים", אמר ריק, "נמצא אותם ונוכיח לך שזה לא הייתי אני".

"אני מקווה שתצליח, אבל עד אז, פרסי תישאר בהשגחת קלייר".

ריק פתח את פיו להתווכח, אבל פרסי הניחה יד על כתפו.

"עשינו עסק", אמרה פרסי.

ריק החליט לא לבזבז זמן וללכת למצוא את הגנרלים הנעדרים. ופוריאון כבר שבה להכרה בעזרת שיקוי וכעת התעתקה אל בית-חולים אחר, באי כרונו, שם נערכה המתקפה של אקירה נגד קאסידי. ריק לא ציפה למצוא שום דבר בקלות, ורק ליתר ביטחון הסתובב בין מיטות המטופלים לחפש פנים מוכרות. לא היה שם אפילו אדם אחד מלוכסן עיניים, אבל ריק לא חשב שיימצא אדם כזה – הוא הניח שבזמן שחלף מישהו כנראה חיפש בבית החולים. אולי מלבד מקום אחד, אליו רק לו יש גישה. ריק נכנס למעלית, סובב את המפתח הקטן והקיש את הקוד. מייד המעלית ירדה למטה, עמוק אל מתחת לאדמה. כשהדלתות נפתחו, ריק החניק צעקה.

סירחון נורא אפף את החדר החשוך. אקירה בהחלט היה שם, תלוי מעל לשולחן הנפול על חגורה שנקשרה סביב צווארו, וחוברה אל צינור ברזל סמוך לתקרה, בוהה בחלל בעיניים שטופות דם. ריק הביט בו קפוא בחוסר אונים מוחלט, עד שדלתות המעלית התחילו להיסגר שוב, וריק הבין שכדאי שיחליט אם הוא נכנס פנימה או בורח כל עוד נפשו בו, כאילו המוות מדבק. הוא התקרב לאט ונגע בכף רגלו של אקירה עם קצה אצבעו. אקירה לא זז.

ריק ידע שעליו להתקשר למשטרה, אבל כמו שקלייר הזכירה לו, הוא עדיין היה מבוקש וכלום עוד לא נגמר עבורו. במקום זאת הוא התקשר ללאנס.

"מצאתי את אקירה", בישר בקול חנוק מהצחנה.

לאנס הגיע כעבור שעה עם קלייר, רוז ופרסי. כבר לא היה לו המפתח, אבל ריק הכניס אותם לחדר החשוך דרך המעלית, ולאנס צלע פנימה לבחון את גופתו של אקירה.

"זה בהחלט אוקיינוס", השתעל.

"ומה זה?" שאלה רוז.

על משענת הכיסא שעליו ישב אקירה בפגישות היד השחורה, הייתה מסודרת הגלימה הכחולה שלו, ועל המושב היה מונח מכתב. לאנס הרים אותו וקרא את כתב היד הרועד.

"לאנס היקר. הפרתי את הכבוד שלי בפעם האחרונה, ואין לי עוד לאן ללכת בלי להתבייש בעצמי על כך. התחייבתי לסייע לך בקרב האחרון נגד צוות רוקט, אבל זה היה הדבר האחרון שרציתי, כשהבנתי שהולכת אותי שולל וגרמת לי להיות אחראי למותה של אשתי האהובה – עוד דבר שאני לעולם לא יוכל לסלוח לעצמי עליו. הסגרתי לבוס את התוכנית בתקווה שתיכשל, אבל גם זה לא עזר – גם כשהסיכויים היו שווים, אתה ניצחת ואני הפסדתי. אין לי עוד מה לחפש בעולם הזה. אם יש משהו אחרי המוות, אני מקווה לזכות לראות שוב את מאיקו שלי. אולי בעולם הבא אני יקבל מחילה על מעשיי כמו שלא יכולתי לקבל כאן. לבד אנחנו טיפה אחת, יחד אנחנו אוקיינוס שלם. אקירה".