סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

שיווי המשקל של סטיליקס

"קדימה!" קרא פלייגון לעבר מטאגרוס, שהטיח את גופו בחזקה בגופו המתכתי והקשיח של סטיליקס. מנועי הסילון שהיו על רגליו עזרו לו במהלך, וסטיליקס שאג בזעם, תפס את מטאגרוס והטיח אותו ברצפת השיש הקרה של המקדש. "קבל את זה!" קרא פלייגון, תפס בזנבו של סטיליקס, והסתובב במקום במהירות. תוך רגע סטיליקס היה קשור עליו. אבל סטיליקס, שבינתו הפתיעה את כולנו, בייחוד מהסיבה שגופו הגדול לא תאם כלל וכלל את שכלו, ניצל את הקשירה לטובתו. הוא הידק את האחיזה, וחנק את פלייגון באכזריות.

"אתה גמור!" קרא לעברו סוויפר, ומיד לאחר דבריו הוא זינק לאוויר, סיבב את גופו עד לצורת קונכיית חילזון, מיקד את כל כוחו לזנבו, ובתנועה חדה ומהירה חבט בסטיליקס, ששאג מכאב והרפה אחיזתו מפלייגון.

"חייבים לעזור להם!" קראתי בלחץ לעבר בלוסום.

"אני יודעת!" היא ענתה, "אבל איך נעשה את זה?"

חשבתי קצת, 'אי אפשר לתקוף אותו מלפנים, הוא ינגוס בנו כמו בפיתה. אי אפשר גם לתקוף מאחוריו, מכיוון שזנבו השתולל וחבט בכל מה שהתקרב אליו. החריצים שבין סלעיו צפופים מדי, ולא יאפשרו לנו להיכנס לתוכם'. לפתע, עיניי התמקדו בדבר מסוים, שהיה על גופו של סטיליקס – בקוצים שלו. "זהו!" קראתי לעבר בלוסום, שהסתכלה עליי בהתלהבות ובציפייה. "אני יודע איך אפשר לנצח אותו!"

"אז למה אתה מחכה?" שאלה בלוסום במתח, "תגיד לי!"

"זה די פשוט כשחושבים על זה," פתחתי בהסבר, "נראה שסטיליקס מסתמך על הקוצים שבצידי גופו בתור מאזנים לשיווי משקל!"

"ואם נכרות חלק מהקוצים בצד אחד בלבד…" המשיכה אותי בלוסום.

"הוא יאבד את שיווי המשקל, ויהפוך לחסר אונים!" אמרתי בהתלהבות. הפניתי את מבטי לעבר סטיליקס. "חייבים למצוא תזמון מדויק לפגוע בו", אמרתי, "אם נפשל פעם אחת, יש סיכוי שלא תהיה לנו עוד הזדמנות".

"אז תחזיק את היד שלי," אמרה בלוסום, ותפסה את ידי בחזקה. היא הרפתה מאחיזתה, ובאותו רגע כפות ידינו היו משולבות אחת בשנייה. "תהדק את האחיזה כשיגיע הרגע, אני אהדק גם כן אם אני אמצא רגע", היא אמרה. הנהנתי. מיקדתי את מבטי בסטיליקס. חיכיתי לרגע בו הוא יסתובב, ואוכל ללחוץ את ידה של בלוסום כאות להתקפה.

כעבור כמה רגעים, סטיליקס הסתובב. הידקתי במהירות את ידי, ויכולתי לרגיש את ידה של בלוסום מתהדקת באותו רגע בדיוק. "רוצי!" קראתי, ושנינו התחלנו לרוץ במהירות לכיוון סטיליקס. בלוסום הניפה את ידה לאוויר, ותוך רגע ענפים עבים ועצומים יצאו מרצפת המקדש, והתהדקו סביב אחד הקוצים של סטיליקס. הקוץ נשבר תוך רגע. אבל להפתעתנו, סטיליקס המשיך לעמוד.

"זה לא מספיק!" קראתי, "חייבים לשבור עוד קוצים!" רצתי במהירות לעבר סטיליקס, טיפסתי על גבו, ונגחתי באחד הקוצים. הקוץ החל להתעקם. 'וואו, לא ידעתי שאני כזה חזק!' חשבתי לעצמי, אך נוכחתי לדעת שזנבו של סטיליקס הוא שהקנה לי תנופה כזאת. חייכתי בצחוק מהול בעצבות. 'באסה' חשבתי לעצמי, והטחתי את ראשי בסטיליקס, אך ללא הועיל. בינתיים, הבחנתי בזווית עיני בבלוסום, ששברה עוד קוץ. 'רק רגע' חשבתי לעצמי, 'אם ארכז את כל כוחי בבטני, אולי אצליח לפגוע בו…'. התלכדתי לצורת התינוק שלי, צורת כדור, והתחלתי לקפץ במקום. כאשר הרגשתי שאני במצב של תנופה מספקת, הפניתי את מרכז הכובד שלי לכיוון הקוץ העקום. הרגשתי עצם קשיח פוגעת בגבי. חזרתי למצב עמידה, וראיתי רק את שורש העצם. העצם עצמה הייתה על הרצפה, שבורה. חייכתי לעצמי, 'מסתבר שאני כן כזה חזק'.

לפתע, הרגשתי את הצד של סטיליקס רועד בחזקה. "תקפצי לאוויר!" קראתי לבלוסום. היא שמעה לעצתי וקפצה. ואני קפצתי גם כן, לכיוונה. יכלתי לראות את זנבו של סטיליקס פוגע בה, אם לא הגבתי בזמן והעפתי אותה יחד איתי אחורה. התגלגלנו על הרצפה, ונעמדנו במהירות.

"תודה", לחשה לי בלוסום. הסתכלתי עליה, והיא לפתע תפסה בלחיי. באותו רגע הסמקתי כמו שלא הסמקתי מעולם. בלוסום חייכה אליי במתיקות. חייכתי אליה בחזרה. לפתע, היא סובבה את ראשי לכיוון סטיליקס.

"יש!" קראתי, כשגיליתי שהוא מתפתל על הרצפה.

"התכנית עבדה!" קראה בלוסום, וחיבקה אותי בחזקה. "לולא השכל שלך היינו אבודים!" היא קראה.

חייכתי, והרפיתי מאחיזתה. "יש לנו עוד עבודה", אמרתי, "חייבים לגמור את מה שהתחלנו". בלוסום הנהנה. תפסתי את ידה, ורצתי איתה לכיוון סטיליקס. זינקנו בתזמון מושלם, ונחתנו על הלסת התחתונה שלו.

"יש לך את הכבוד", אמרתי לבלוסום במחווה אצילית. בלוסום צחקקה, ולפתע כפת ידה קיבלה צורת סכין חד, העשוי כולו מענפים. "את יכולה לעשות את זה?" שאלתי בהתלהבות.

"תתפלא ממה שאני מסוגלת לעשות", אמרה בלוסום וקרצה אליי. היא הסתכלה על לסתו של סטיליקס, ובתנועה חדה החדירה את סכין הצמחים שעל ידה לתוכה. הסכין נכנסה, וסטיליקס שאג בכאב. בלוסום נראתה מאומצת.

"מה את עושה?" שאלתי בפחד.

"מאריכה את הלהב", ענתה לי בלוסום. כעבור רגע, שאגתו של סטיליקס הרעידה את כל המקדש. לאחר מכן, קולו נדם. "אופס," אמרה בלוסום, "יכול להיות שפגעתי במוח שלו…" בלוסום הוציאה את כפתה מראשו של סטיליקס, והחלה לצחוק בקול רם, תוך שכפתה משתנה לצורתה הרגילה. הצטרפתי לצחוקה. בין רגע התחלתי לשמוע קולות צחקוק מסביבי. הסתכלתי לכיוון הצחקוקים, וראיתי את שאר חברי הצוות צוחקים, למרות פציעותיהם והתאמצותם מהקרב.

לאחר שהתפוגג הצחוק, קרא פלייגון "נראה שאנחנו מסוגלים לעשות כל דבר, כל עוד נשתף פעולה!" סוויפר ניגש ללפידים הבוערים שהיו תלויים על עמודי השיש העתיקים, לפידים שעד לפני רגע לא הרגשתי בקיומם. הוא כיבה את הלהבות הבוערות בכל אחד מהלפידים בעזרת זנבו, ותלש את כוסות האבן, שהכילו אש בוערת בתוכם לפני רגע.

"את יכולה ליצר יין?" הוא שאל בעניין רב את בלוסום.

"אני יכולה לנסות", ענתה לו בלוסום, וכיוונה את ידה לרצפה. היא הניפה אותם באוויר, ומתוך הרצפה יצאו ענפי גפן עבים, שמהם נתלו אשכולות ענבים אדומים וגדולים.

"מצוין", אמר סוואיפר, ובעזרת זנבו סחט את הענבים אל תוך כוסות האבן. הוא הגיש כוס לכל אחד מאיתנו. "לחיי הצוות!" הוא קרא, והניף את הכוס שלו לאוויר.

"לחיי שבעת הגיבורים!!" קראנו כולנו בשמחה, והקשנו את כוסותינו באוויר. התיישבנו על הרצפה, בעוד אנו נשענים על בטנו של סטיליקס, ששכב מת לידנו, ושתינו את היין. טעמו היה מתוק ומרענן.

"היי, חבר'ס!" נשמע לפתע קול. הרמתי את ראשי יחד עם כולם, וראינו את קלפיירי עומד מולנו.

"לא שכחתם מישהו?" הוא שאל.

"שכחת כבר מאבן הירח?" שאל היטמונלי.

"לא, להפך!" ענה קלפיירי, "אתם לא רוצים לראות אותי משתנה? זה משהו שלא תראו כל יום!"

"למה לא?" שאל מטאגרוס, והלך לכיוון אבן הירח.

"היי, חכה לי!" קרא פלייגון.

"אני לא עומד לפספס את זה!" קרא דאסטוקס, והחל לעופף בקלילות לעבר אבן הירח.

"זזזה עומד להיות אדיר!" קרא סוויפר, וזחל לכיוון האבן.

"את באה?" שאלתי את בלוסום, והתחלתי להתקדם לעבר האבן הגדולה.

"אין סיבה שאני לא אבוא!" קראה בלוסום בהתרגשות, ורצה לעברי.

כעבור כמה רגעים של הליכה, יכולתי לשמוע קול מאחורי, "היי! אני לא עומד להשתעמם כאן למוות לבדי!"

נעמדנו כולנו מול אבן הירח הגדולה. החושך ירד, והיה ניתן לראות זאת דרך הפתח הגדול, שכן אבן הירח עמדה בפסגת המערה, והשמיים נפרסו לפנינו. באבן היו חלולים חורים גדולים, שהתאימו לכניסה של פיסות קטנות של אבן הירח, ושימשו מעין 'מזבח' לאל. קלפיירי נעמד על האבן, ודחף בעדינות את פיסת האבן הקטנה שבידו לתוכה. לפתע, עורו של קלפיירי החל לזרוח. "הנה זה קורה!" שמעתי קריאה נרגשת לידי. הסתכלתי על קלפיירי, הוא זרח באור לבן ומסנוור. הוא החל לגדול ולגבוה, ידיו התארכו וכך גם רגליו. אזניו התארכו, וזנבו המעוגל בצורת החילזון גדל. מקצוות גופו החלו לצאת קוצים חדים וארוכים. כאשר סיימו לגדול, קלפיירי הפסיק לזרוח.

"וואו," קרא קלפיירי, "אני חתיך!"

"מזל טוב, קלפייבל!" קראנו כולנו.

"סיבוב נוסף, לחיי קלפייבל?" שאל סוויפר בליקוק שפתיים.

"תכינו את הכוסות!" קרא קלפייבל בהתלהבות, "וכדאי שנלך לישון אחרי זה, מחר יוצאים ליער החיות!"

"לחיי קלפייבל!" קראנו כולנו, ונקשנו כוסות.

"ולחיי אבן הירח, וכל אחד שהיא עוזרת לו!". לגמנו מהיין בהנאה.

"תגידי, בלוסום?" קראתי לעבר בלוסום.

"כן?"

"מקודם, לפני שקיבלנו את המשימה.. אמרת שאת רוצה להיות ה… ולפני שסיימת את המשפט, ירדנו למפקדה. אז מה רצית לומר?"

"אהה… זה…" שאלה בלוסום במבוכה, "טוב… העניין הוא… רציתי שתהיה שומר ראש שלי. פחדתי מכל הבריונים שתקפו אותי אז, וראיתי בך סוג של גיבור". בלוסום חייכה בלחץ.

"את בטוחה שזה מה שרצית לומר?" שאלתי את בלוסום.

"כן! ברור! מה עוד יש לי לומר?" קראה בלוסום בלחץ. צחקקתי בשקט ונשכבתי על האדמה, כשפניי לכיוון השמיים זרועי הכוכבים.

"טוב, אני מאמין לך," אמרתי בביטחון, "אבל רק שתדעי… גם אני מטורף עלייך…"

"מה?!?!" קראה בלוסום בהתפעלות.

פוסטים קשורים

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *