סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

השער למציאות

"בוקר טוב לכולם!" קרא מטאגרוס בקול רם, תוך שהוא נוקש ברגליו בחזקה.

"איך הוא יכול להיות טוב כל כך," קרא היטמונלי בכעס, "כשאתה צועק כמו חמור?!"

"איזה חמור?" שאל מטאגרוס, "אני רק מעיר אתכם!"

"לא רק זה," אמר היטמונלי, "כל הלילה נחרת כמו איזה חזיר!"

"אני נוחר?" שאל מטאגרוס, "זה אפילו לא הגיוני! אני לא בשר ודם בכלל!"

"וזה סותר את העובדה שאתה חזיר?" שאל היטמונלי, והתיישב על יישבנו. לפתע, מטאגרוס והיטמונלי התפרצו בצחוק רם.

"אתה טוב!" קרא מטאגרוס, וצחק יחד עם היטמונלי. לאחר שהצחוק התפוגג, "מטאגרוס המשיך לצעוק ולהעיר את כולם.

"בוקר טוב!!!" צעק פלייגון בקול רם, על מנת לעצור את הצרחות של מטאגרוס, "חפרת כבר!"

"זה לא התפקיד של סנדשרו לחפור?" שאל היטמונלי, ושלושתם צחקו בקול. באותו רגע התעוררתי לגמרי. התיישבתי על האדמה, וקראתי "מי דיבר עליי?"

"אמא שלך, כשהיא רצתה לתת לך כאפה!" קרא היטמונלי, וצחק בקול רם.

"זה לא מצחיק, זה מעליב…" אמרתי בעצב.

"כמו אמא שלך?" שאל היטמונלי.

באותו רגע לא יכולתי לעצור את עצמי מלהחזיק את הצחוק בבטן, והתפרצתי בצחוק. "מה יש לו היום?" שאלתי לאחר שנרגעתי.

"נראה שמישהו קם על צצצד ימין!" נשמע קול לחשושי מהצד. הסתכלתי לכיוון הקול, וראיתי את סוויפר מתמתח. "היום עומד להיות יום ארוך, אה?" הוא שאל.

"סבא שלך ארוך!" קרא היטמונלי בציניות.

סוויפר התפרץ בצחוק. "באמת ססססבא שששלי ארוך!" הוא קרא, ונרגע מצחוקו.

"את מי עוד להעיר?" שאל מטאגרוס, וצחק בקול.

"הערת כבר את כולם עם הצרחות שלך!" קרא היטמונלי, וצחק בקול.

"נראה שהיין השפיע עליכם לטווח ארוך מדי…" נשמע קול מאחורי. כבר ידעתי שזאת בלוסום, אך בכל זאת הסתכלתי אחורה, רק כדי לראות את פניה. "בעיקר סנדשרו, איך הוא גרם לי להנות אתמול, אתם לא תאמינו…" היא אמרה.

"מה חדששש?" שאל סוויפר, תוך שהוא נגע בבטנה של בלוסום, "יש משששהו שמתבששל בתנור?"

"איווו, לא כזה סוג של הנאה!" קראה בלוסום במבט גועלי.

"אז מה חדש?" שאל פלייגון.

"אמרתי לה מה אני חש כלפיה" אמרתי בהסמקה.

"נו, אז מ'תה חש??" שאל היטמונלי בנימה גאוותנית.

"בוא'נה, יא מלך!" קרא פלייגון וצחק בקול, "כשנחזור תבטיח לי שתעשה מופע סטנד-אפ!"

"מה זה סטנד-אפ?" שאל היטמונלי.

פלייגון שוב צחק, "אתה באמת אדיר!"

"מה אתם רוצים ממני?" שאל היטמונלי, "אין לי מושג מה זה בכלל…"

"בקיצור!" קראתי בקול, "אמרתי אתמול לבלוסום ש… אה…" מחסום עצר אותי, שחכתי לגמרי מה אמרתי אתמול. "בלוסום, מה אמרתי לך?" שאלתי בבושה.

"שאתה מטורף עליי…" אמרה בלוסום במבט נינוח.

"כן, זה!" אמרתי.

"נו, אזז צצצדקתי!" קרא סוויפר, "באמת משהו מתבשששל לו בתנור!"

"די, אל תהיה מגעיל!" קראה בלוסום. צחקתי בקול, "בלוסום, באמת אני נזכר עכשיו, את לא החזרת לי תשובה חוץ מ'מה?' יש לך תשובה למה שאמרתי?"

"כן, יש לי תשובה" אמרה בלוסום.

כעבור כמה רגעי שקט, בהם חשבתי שבלוסום באמת תגיד מה היא מרגישה, קראתי בקול "אז מה התשובה?"

"אני חושבת שאתה חמוד" אמרה בלוסום.

"מה?!" קרא היטמונלי, "אחרי כל מה שעברתם יחד?"

"אז כנראה ששום דבר לא מתבשל בתנור…" אמר סוויפר. שניהם צחקקו בקול.

"סתם, נראה לכם??" שאלה בלוסום בצחוק, "אני נמסה ליד סנדשרו!"

"נו, זה ברור, חצי מהגוף שלו עשוי לבה אחרי התקרית בהר הגעש…" אמר פלייגון בציניות.

"שנינו יודעים שזה לא נכון!" קראתי בקול, וצחקתי.

"סנדשרו…" אמר היטמונלי בקול מיואש, "לאור הדברים שאמרנו, שאשכרה הצחיקו, מה שאמרת היה תקוע ולא קשור לכלום".

התכוונתי להשיב לו, אך קול משק כנפיים קטע אותי. דמות קטנה, שהלכה וגדלה ככל שהתקרבה אלינו, ירדה מהשמיים. כעבור רגע, דאסטוקס נחת על האדמה, כשקלפייבל על גבו. "אני לא חושב שיהיה קשה כל כך לרדת…" אמר קלפייבל, "רק צריכים להתאבד למטה…". הוא ירד מגבו של דאסטוקס.

"מה זאת אומרת להתאבד?" קרא מטאגרוס בלחץ.

"פשוט כמשמעו," אמר קלפייבל, "נצטרך לקפוץ למטה…"

"אה…" אמרתי, אך מטאגרוס קטע אותי בקולו הרועם,

"אין דרך אחרת?!".

"אני…" אמרתי, אך שוב, נקטע קולי, הפעם על ידי היטמונלי.

"שקט רגע, סנדשרו, זה עניין חשוב!" התייאשתי מהשיחה הזאת. הסתכלתי על האדמה, נגעתי בה בעזרת כפתי, וכשמצאתי נקודה רכה מספיק, התחלתי לחפור לתוכה. נכנסתי אל תוך האדמה, וחפרתי בכוח. האדמה נעשתה רכה מאוד ונוחה לחפירה. תוך שניות ספורות כבר הרגשתי שהיא מתחילה להתקשות, וידעתי שאני בתחתית המערה. חפרתי לצד, ויצאתי החוצה.

נשמתי אוויר, ועליתי בחזרה לפסגת ההר. לפני שהגעתי לפסגה, יכולתי לשמוע קול שקורא "תראו, יש פה חור שאפשר להיכנס דרכו!"

'או-או' חשבתי לעצמי, אבל כבר היה מאוחר מדי. ישבנו המתכתי של מטאגרוס פגע בפרצופי בכוח, והפיל אותי למטה.

לאחר שירדתי, או יותר נכון התגלגלתי למטה, הפרצוף שלי פגע הפעם במשהו אחר. והמשהו הזה היה שעיר. "אמא'לה!" קראתי, וקפצתי אחורנית. מה שראיתי מלפניי היה מאוד מוזר. יצור שעיר בערך בגודל שלי. פניו נראו דומות לפני אדם, וידיו הארוכות 'פשפשו' בישבנו האדום. שיערו החום הזדקר כלפי מעלה, ואזניו היו ארוכות. ואם אתאר במילה אחת את מה שראיתי, אני אבחר במילה 'קוף'.

"מה לעזאזל הדבר הזה?!" שאלתי בבהלה.

"חיה שחיה ביער", אמר קלפייבל, שהיה מאחורי. "בשפת בני האדם הוא נקרא 'שימפנזה'".

"הוא יכול להילחם?" שאלתי.

"חוץ מלזרוק עליך את הצרכים שלו, הוא לא יכול להזיק לך", אמר קלפייבל. חשבתי שהוא צוחק, אך כשנגעתי בקופיף המוזר, הוא באמת הטיח את צרכיו בפניי. נבהלתי, כל מה שראיתי באותו רגע היה חום ומסריח. יכלתי לראות רימות וזחלים זוחלים בתוך גוש הצרכים שנתקע בפניי. ניגבתי במהירות ובפחד את הזוועה, וקראתי בקול נגעל "לא! האימה!!!"

"תגיד תודה שזה אורגני!" אמרה בלוסום וצחקקה.

"תודה רבה באמת על התמיכה!" קראתי.

בלוסום צחקקה, "אל תדאג חמוד, אני אנקה אותך!"

"אוו…" קרא סוויפר, "נראה שששמששהו כן מתבששל בתנור!!"

"היא תנקה אותו!!" קרא היטמונלי, "איזה זוג רומנטי!"

"את האמת, אני מקנא בו," אמר פלייגון, "הלוואי שאני הייתי זה שהיה מציל את החתיכה הזאת!"

"אבל רק מה שבפנים חשוב, לא?" שאלה בלוסום בחיוך.

"לאאאאא…" אמר היטמונלי. כולנו צחקנו בקול רם, ושכחנו מהקופיף, שכנראה התעצבן שלא מתייחסים אליו, והטיח את צרכיו בפניו של היטמונלי.

"היי!!" קרא היטמונלי בכעס מהול בגועל, "אולי סנדשרו ריחם עליך, אבל עם היטמונלי לא מתעסקים!" היטמונלי הרים את רגלו לאוויר, ובעט בחזקה בקוף, שעף לעבר עץ קרוב. דם החל לנזול מגופו. "ברוך שפטרנו מהיצור המחורבן…" אמר היטמונלי.

"איזה משחק מילים!" קרא פלייגון, וצחק יחד איתו.

"אני מצטער לקטוע את הצחוק שלכם…" אמר קלפייבל, "אבל יש לנו דרך ארוכה עכשיו… צריך להיכנס לעומק היער, ולחפש את שאר חבריי".

"אין בעיות," אמר מטאגרוס, "העמסתי את אבן הירח על הגב שלי!" הסתכלתי על גבו, וראיתי את אבן הירח הגדולה.

"איך אתה יכול לסחוב את זה??" שאלתי, "זה בטח שוקל איזה שמונים טון!"

"אולי כי אני שוקל יותר משמונים טון?" שאל מטאגרוס בציניות.

"שמן!!" קרא היטמונלי.

"זה היה בצחוק!" קרא מטאגרוס.

"וזה סותר את העובדה שאתה שמן?" שאל היטמונלי. כולנו צחקנו בקול רם, ונכנסנו אל תוך יער העבות, בלי שהיה לנו מושג איזו הרפתקה אנו עומדים לחוות.

פוסטים קשורים

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *