סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

המצוד אחר כבוד: פרק 20 – והם לא חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה!

"נוק נוק".

"מי שם?"

"פרנצ'סקה".

"מה את רוצה?"

"האם זו המפקדה של אל-קעידה? אני רוצה לדבר עם הבוס שלכם".

"ילדה, את התבלבלת. פה זה לא סניף הזמנות של מק'דונלדס, לכי מפה!"

"אני אלך, אבל זה אומר שגם מאיר סעדון יעזוב איתי".

"מי?"

"האדם ששמתם על ראשו פרס של 10,000,000… איך קוראים למטבע הפקיסטני?"

"חכי רגע".

הדלת נפתחה.

בפנים עמד משרת לבוש בשחורים ועל פניו מסכה שכיסתה את פניו. הוא ליווה את פרנצ'סקה ואת מאיר במסדרונות הטירה עד שהם הגיעו לפתח דלת ענקית, שם הוא דפק 3 פעמים והלך לדרכו.

הדלתות נפתחו מעצמן, והופיע שם אדם מרשים, שרירי ומאחוריו ריחף הפוקימון לטיאוס זוהר.

"אתה הבוס של אל-קעידה?" פרנצ'סקה פתחה את השיחה.

"אני לא מדבר עם בנות", הוא ענה במבטא ערבי כבד.

"אל תשחק איתנו משחקים, יא שוביניסט מסריח", הטיח בו מאיר, "תענה לה!"

"אתם יכולים לקרוא לי מר א-זוואהירי".

"אנחנו רוצים לדעת מה הקשר שלך לג'יימי והאם אתה שלחת אותו להתנקש בי?" שאל מאיר.

"אני לא מכיר שום ג'יימי, ואין לנו שום אמריקני בצוות". הוא ענה בפשטות.

מאיר ופרנצ'סקה הסתכלו אחד על השני בתדהמה.

"אולי אם תסתכל רגע על התמונה הזו", פרנצ'סקה פתחה את הפוקידע שלה והתקרבה לשולחן שלו, אבל לטיאוס זהר באור כחלחל זוהר וזה הרתיע אותה לאחור.

"אולי יהיה יותר בטוח אם תשלחי לי את זה כהודעה. לטיאוס שלי לא אוהב שזרים מתקרבים אלי".

"אוקי, מה המספר שלך?"

"555-ימותו-ישראל-וארה"ב".

"קליט", היא אמרה בציניות ושלחה לו את התמונה.

הוא הסתכל בתמונה, הסתכל עליהם ואז אמר – "זה לא חייל שלנו".

"אבל הוא הציג את עצמו כחייל באל-קעידה!", מאיר התפרץ לדבריו.

מר א-זוואהירי חייך חיוך קטן, "אני בטוח שאם תעשה טיול במדינה הנחמדה שלנו, תגלה שמספר האנשים שתמצא כחסרי זקן, עם שיער כחול ועם עור לבן יהיה אפסי".

"אוקי, סליחה שהטרדנו אותך, נלך מכאן עכשיו".

מר א-זוואהירי צחק צחוק מטריד. "לאן אתם חושבים שאתם הולכים? אני לא נתתי לכם שום רשות לעזוב. ילדה יפה כמוך תוכל לספק מינית את כל הסגנים שלי. וילד כמוך יוכל לספק את שאר הסגנים שלי שיש להם טעם אחר".

פרנצ'סקה נבהלה כששמעה את זה וירקה לעברו יריקה קולנית.

"מצד שני, ממזמן לא הייתה לי חברה. אני מוכן לשקול את השחרור שלכם במידה ותעמדו בשלוש משימות שאעמיד מולכם".

שני הילדים הסתכלו אחד על השני בדאגה.

"אנחנו מוכנים", הם אמרו בפה אחד.

"המשימה הראשונה שלכם היא פשוטה: להתנשק".

"מה?" התרעם מאיר "זה לא בא בחשבון".

"אני בטוח שהסגנים שלי, עם השפם והזקן, ועם הרעב מיני שלהם יהיו הרבה פחות נעימים לחברה שלך אם לא תעבור את המבחן הזה". הזהיר מנהיג אל-קעידה.

מאיר הסתכל על פרנצ'סקה, והיא חייכה אליו במבוכה. הם התקרבו אחד לשני והשפתיים שלהם נגעו אחת בשניה. לבו של מאיר התמלא ברגש בזמן שהוא נישק את חברתו. הוא אחז אותה בחוזקה, הניף אותה לאוויר והתמסר לנשיקה כל עוד היא נמשכה. בסוף הקטע הם נפרדו וראו שמנהיג הארגון המסוכן ביותר בעולם קצת נוגע בעצמו.

"נהניתי מאוד, תודה".

"המבחן השני?!" נבחה עליו פרנצ'סקה.

"אני רוצה לדעת מי ניצח בהישרדות הישראלית VIP".

"מה לעזאזל?!" שני הילדים פלטו ביחד.

"אתם מבינים, אני פה בסוג של כלא, ולא מרשים לי לראות טלוויזיה הרבה, שלא נדבר על אינטרנט ומחשבים, אז לא יוצא לי לראות הרבה תרבות מערבית ובפעמים הבודדות שכן יצא לי, משום מה הסגנים שלי מקובעים על ישראל ועל ארה"ב, אתם יודעים, כי אנחנו רוצים להשמיד אותם. ויצא לי להיתקל בפרק של הישרדות VIP וראיתי את נעמה קסרי, איזה ציצים אדירים יש לה, ורציתי לדעת אם היא זכתה בתואר השורדת האחרונה או לא?"

מאיר הסתכל על מנהיג אל-קעידה ואז אמר – "לא, ג'ובאני רוסו ניצח".

"בול-שיט!" א-זוואהירי צעק! "הוא לא עשה כלום במהלך כל המשחק!"

אחרי שהוא נרגע, הוא אמר שהמבחן השלישי הוא קרב 2 על 1 בפוקימון. הוא ישתמש בלטיאוס והם רשאים להשתמש בשני פוקימונים בו זמנית.

מאיר ופרנצ'סקה התלחששו ביניהם על האסטרטגיה. "הפוקימון שלו הוא דרקון על חושי. אנחנו צריכים חרק, רוח, קרח, דרקון, אופל או פיה."

"לסבא שלי יש המון פיות… אבל הן לא פה", הציעה פרנצ'סקה.

"ואני לא יכול להשתמש באגיסלאש, כי הוא לא יקשיב לי בקרב".

"תלך על ארקניין", אמרה פרנצ'סקה.

"לא, הוא חלש נגד לטיאוס".

"אז יש לך את ופוריאון".

"גם היא חלשה מאוד נגדו".

"אז מה תעשה?"

"אשתמש בלוטאד ובפארפג'ד".

"אבל אני חושבת שהם ממש חלשים".

"אין לנו ברירה".

הקרב התחיל ומאיר עשה הכל כדי להתחמק מהמתקפות של לטיאוס. ב10 הדקות הראשונות זה עבד נפלא. הוא תקשר מעולה עם הפוקימונים שלו, לוטאד קיפץ ממקום למקום ובאמצעות הזריזות שלו הוא הצליח לברוח מכל נזק משמעותי, ופארפג'ד יכל לעוף לאוויר, למרות שבתחום הזה היה ללטיאוס יתרון מובהק. אבל מאחר וזה היה מבנה סגור, לא היה ללטיאוס הרבה מקום לתנועה.

בשלב מסוים, פניו של איימן א-זוואהירי התחילו להשתנות לרעה, והוא התחיל לרמות, כמו להחזיר את הפוקימון שלו לכדור בכל פעם שמתקפה נגדית נראה לו חזקה מדי. הוא קבע לעצמו הפסקות בקרב בכל פעם שמאיר השיג איזה שהוא יתרון והדבר הנורא ביותר, זה שהוא הורה ללטיאוס לתקוף את מאיר בעצמו, והפוקימונים שלו היו צריכים להגן עליו בגופם.

פרנצ'סקה לא אהבה את הדרך שבה הקרב הזה מתפתח והיא חיפשה דרך יציאה. הסיכוי היחיד שהיה להם זה אם הם יצליחו לחזור מבין הדלתות שהן נכנסו דרכן. אחרי זה, הם יוכלו לברוח באמצעות המסדרונות המפותלים שהיו מסובכים כמו מבוך, והיא הייתה בטוחה שאפילו מנהיג אל קעידה לא ידע את דרכו בתוכן.

"לטיאוס, מתקפת בלבול… על המאמן!" לטיאוס זהר באור כחול והתחיל לתקוף בקרן מבלבלת את מאיר שנפל, תפס את הראש שלו בכאב והתחיל לצרוח. הפוקימונים של מאיר עמדו שם ללא ניע. הם לא ידעו מה לעשות. כשמאיר איבד את הקשר למציאות, הוא שמע את ההוראה הבאה, "שבור אותם!" מיד מאיר פתח את עיניו וראה קרן ירוקה יוצאת מפיו של לטיאוס. היא הזכירה את מתקפת קרן העל של דרגונייט, אבל היא בכלל לא הייתה קרובה בעוצמתה לפוקימון של סבא שלו. אבל זה כבר לא היה משנה, כי כשהקרן פגעה בפוקדורים של לוטאד ופארפג'ד, הם נשברו לרסיסים.

מיד א-זוואהירי הוציא שני פוקדורים משלו וזרק על הפוקימונים של מאיר. הם נלכדו!

"אתה בסך הכל גנב מטונף!" התריסה בו פרנצ'סקה.

"מה חשבת שיקרה, שתתנשקו, תנצחו אותי והכל יסתיים כמו באגדות?" הוא צחק בקול.

"אני לא אסלח לך על זה!" היא קראה בקול, כמעט בבכי.

"אני לא חושב שאת מסוגלת לעשות משהו, ילדה טיפשה".

"אני הנכדה של דון קורליאון".

השם הזה הקפיא את מנהיג אל-קעידה ונתן למאיר מרחב נשימה.

הוא הוציא את הפוקדור של אגיסלאש והורה לפוקימון שלו לצאת מהכדור.

כשלטיאוס ראה את הפוקימון שעמד מולו, הוא חזר מיד לפוקדור שלו.

"אגיסלאש, אני יודע שאני לא מאמן מספיק טוב בשבילך. גם בשביל סבא שלי, אחותי וכל מי שהכרתי אף פעם לא הייתי מספיק טוב. הם ירדו לחיי, והפכו אותם לסיוט. אני זוכר שהחברים היחידים שהיו לי בבית הספר היו המורים. אני בכיתי לילות שלמים במחשבה שאולי יום אחד אהיה מישהו חשוב, אבל זה לא קרה. אני בסך הכל ילד מסכן שגנבו ממנו שני פוקימונים שניתנו לו על ידי ילדות שהוא אהב, שאני עדיין אוהב. ואני מבקש ממך, בשם האהבה, פרוץ לנו דרך החוצה ותוציא אותנו מכאן. בבקשה".

מאיר לא ידע אם הפוקימון מסוגל להבין אותו, אבל מהר מאוד הפוקימון שחרר מהלומה אדירה לקיר הנגדי שנשבר לרסיסים, הוא ריחף בצורה אנכית לאדמה, מה שאפשר למאיר ולפרנצ'סקה לרכב עליו, ובזכות תג הרכיבה שהוא קיבל מאילן טסלה, הם רכבו על אגיסלאש עד שהגיעו לרוסיה.

המשך בעונה הבאה.

פוסטים קשורים

3 תגובות

  1. די סוטה ומוזר?
    זה היה ממש קריפי ומטריד.
    למה לא פשוט תעשה את הסצנה הכחולה שאתה מנסה לעשות מפרק 1 ונגמור סיפור…

  2. אני למדתי כבר לא לצפות למשהו אחר מהסיפור הזה, אז הדבר היחיד שאני עצבני בגללו זה שיש לו לטיאוס ולא לטיאס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *