סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

המצוד אחר כבוד: פרק 27 – בצד של מי אתה בכלל?!

ג'יימי ישב במחסן נטוש ודיבר אל דון קורליאון – "שלא תחשוב שהיא תיפול בשקט".

"מי? השוטרת?" קרא קורליאון בזלזול.

"היא יכלה לדאוג שיתפסו אותך כשהגעת לכלא. היא יותר חכמה ממה שאתה חושב".

קורליאון התפנה לדובדבנים שלו ולא הקשיב למה שנאמר לו.

"השחרור של האסיר המסוכן ביותר בעולם זה לא תאונה, וגם הפריצה במחסן הנטושים זה לא צירוף מקרים, הכל מתחבר, היא מכינה את הצעד הבא לתקיפה".

"אתה נשמע רך מדי".

"אני לא צריך לעבוד איתך יותר".

"סליחה?" התרומם קורליאון מהכיסא שלו.

"אני צריך להיפרד ממך ולעשות את הקטע שלי לבד. מי שהגיע לחדשות לא גנב פוקימון דרקון, ואין לך שום יתרון נגדו, הם גנבו פוקימון מתכת ואני אצטרך להשיג לעצמי פוקימון אדמה אם אני רוצה איזה שהוא סיכוי נגדו".

"למה אדמה? למה לא אש? לפוקימון שהיא גנבה יש חסינות נגד אדמה!"

"ובדיוק בגלל זה אני צריך להשיג אחד כזה, אתם הפושעים חושבים בצורה מאוד צרה, מאוד צפויה, מאוד יהירה, הוא יחשוב שזה בכיס שלו".

"תגיד לי אתה, בצד של מי אתה? הטובים או הרעים?"

"אני בצד של המנצחים!" הבהיר ג'יימי.

"זה לא נראה כך", פלט קורליאון בקוצר רוח.

"אתה תיתן לי לדאוג לדברים האלה, בינתיים תשיג לי את הפוקימון דאגטריו".

= = = = =

פרופסור פרי נכנס בבגדים אזרחיים, כובע מצחייה וצעיף ענקי שכיסה את פניו למרכול המקומי והחל לאסוף ירקות לתוך סלסלת נצרים. הוא משך הרבה תשומת לב מאחר ונישא כמעט לגובה של 2 מטר והיה היחיד שענד כובע קייצי בתוך מבנה מקורה וצעיף כשבחוץ 42 מעלות חום.

לפתע ילדה אחת ניגשה אליו – "סלח לי אדוני?"

"כן, את מדברת אלי?" הוא שאל אותה והתכופף כדי לראות את פניה בצורה טובה יותר.

"אני איבדתי את אמא שלי. אתה יכול לעזור לי?"

"כמובן, קטנה. בואי איתי", הוא אמר ולקח אותה בידו.

הילדה לא נראתה בוכייה או חוששת. כאילו היא מסתובבת עם קרוב משפחה רחוק שלה.

"את יודעת מה אמא רצתה לקנות בסופר? אולי נלך לשם ונחכה לה ליד המוצר".

"היא רצתה לקנות לבבות".

"לבבות, הא? עושים ברביקיו, הא?"

"לא, היא ממש רצתה לבבות, או לפחות אחד… בשבילי".

פרופסור פרי עצר במקומו וראה שתי נשים מסתכלות עליו מסוף המעבר.

הוא שחרר את הילדה, הסתובב ללכת ואז שמע קול נשי מוכר – "זה אפשרי?"

פרופסור אריה פרי עזב את סלסלת הנצרים מידו, הרכין את ראשו ואמר – "זה לא כזה פשוט".

"אני אשלם לך, אני אהרוג את קורליאון אם צריך, כל דבר שתרצה, רק תציל את הילדה שלי".

"הלוואי ויכולתי. המעבדה שלי כבר לא קיימת. דאגתי לכך באופן אישי".

"מה הכוונה?"

"אני זה שפיצץ את הבית של דון קורליאון, שם נערך כל המחקר שלי".

היה שקט במעבר ואז שני צעדים נשמעו.

"אני רוצה שתסתכל עליה, פרי, תסתכל על הבת שלי", אמרה חן.

פרי הסתובב בחוסר חשק והביט על הילדה הקטנה, היפה והחייכנית.

"אני לא יכולה לשער איך זה מרגיש בשבילך לאבד בת, זה דבר שרק אתה יודע, ובטח היו לך את הסיבות שלך לא לשבט אותה מחדש, אבל הבת שלי לא צריכה לסבול את הגורל הזה, בבקשה", חן התחננה.

ג'סיקה עמדה שם עם דמעות בעיניים לצדה.

"אני לא יכול", הוא אמר בשקט.

ג'סיקה התפרצה – "חייב להיות משהו שאתה כן יכול לעשות".

פרופסור פרי הסתכל על שתי הנשים, הוריד את מבטו אל הילדה, נשם עמוק בעודו עוצם את עיניו ואז ירד לברכיו, הסתכל עמוק לתוך עיניה של בתיה ואמר לה – "יש דרך, אבל את צריכה להיות אמיצה".

"אני מבטיחה", אמרה בתיה בקול צייצני.

"את מזכירה לי אותה", אמר פרופסור אריה פרי ודמעה חנקה את גרונו, "את מזכירה לי את הבת היקרה שלי. גם היא הייתה מאוד אמיצה".

פוסטים קשורים

5 תגובות

  1. אז מתברר שדדפול גנב פוקימון ברזל ומעופף, ועל פי מה שאני יודע היחיד שקיים ביינתיים הוא סקרמורי.

  2. פרק מעניין…, אבל לא מספרים על מאיר כמעט כלום, הוא לא אמור להיות הגיבור של הסדרה או משהו כזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *