סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פרק 35 – ניסיון שני!

לאיוס

מסתבר שהקומה שעלינו אליה לא הייתה הקומה של הראש, זאת הייתה הקומה של האדמינים. היו שם ארבע מסדרונות, אחד היה מאוד באדום והוביל למערכת חדרים, ביניהם חדר עם מיטה ענקית, כנראה החדר של אייר. השני היה בצבע כחול כמו שאר הבסיס, בסופו יש חדר מסודר בצורה ממש מאורגנת, לא היה לי מושג של מי החדר. בשלישי היו תלויים הרבה "פרסים", ראשים של פוקימונים תלויים לקישוט, כנראה של ריינאק. והאחרון היה לבן וריק לחלוטין. ראיתי שאלה כבר לא מחזיקה מעמד על הרגליים אז החלטתי שנישן כאן. ונכנסנו לחדר של אייר. מסתבר שאף אחד לא חשב לחפש כאן כי ישנו עד הבוקר ואף אחד לא הגיע.

= = = = =

זארה

בזמן שריי ואמה ישנו את שנת האוהבים שלהם, אני הייתי צריכה לטפל בהרבה דברים. קודם כל התושבים שהגיעו למקום אחרי כל האש והעשן. אמרתי להם שמדובר בתקיפה של המורדים ושאם הם לא רוצים להיפגע, שיחזרו לבתים שלהם במהירות. זה כמובן העיף אותם, פחדנים.

האור התחיל לרדת ולא ידעתי מה לעשות, כשפתאום בלו הופיע. "תביאו את שניהם ובואו איתי", אמר והתחיל ללכת לכיוון העיר.

אני הרמתי את אמה וליי הרים את ריי, הוא היה נראה כבד אבל ליי לא התלונן. הם הגיעו לבית של בלו ובו נתן לכל אחד מאיתנו חדר ומיטה, נרדמתי ברגע שהגעתי במיטה. כשהתעוררתי, ירדתי למטה וראיתי את בלו מכין אוכל.

"אה, בוקר טוב", אמר בחיוך.

"בוקר טוב", ירדתי והתיישבתי על הספה בסלון.

אמה וליי ירדו למטה אחרי כמה דקות.

"אמה, אני חושב שלא ערכת היכרות ביני לבין החברים החדשים שלך", אמר בלו בקול שחצני.

"הכרתי אותם לפניך אז אתה החבר החדש בעצם", ענתה לו אמה בסרקסטיות.

הוא הסתכל עליה כמה שניות ובסוף היא ענתה, "זה ליי, הוא מהיערות", אמרה והצביע על ליי.

"שבט צמרות העצים, כבוד גדול להכיר אותך אדוני", אמר ליי ולחץ לבלו את היד, "לא צריך לקרוא לי אדוני, בלו זה מספיק".

"והשני זה ריי", אמרה אמה ולא הוסיפה.

"ריי? זה לא הבחור שאמרתם שהשארתם מאחור?" שאל בקול לא מבין.

"זה בדיוק האחד".

באותו הרגע ריי ירד, "לעזאזל, אל תזיזו אותי למקומות אחרים מתוך שינה, הייתי בטוח שנחטפתי ומחקו לי את הזיכרונות שוב", אמר ריי וגרם לאמה לגחך. הוא התקרב אליה, החזיק אותה במותן ומשך אותה לנשיקה ארוכה ואיטית, מתענג עליה.

אמה כמובן לא התנגדה, "יש לך ריח מסריח מהפה", אמרה כשסיימו.

"דומני שלא עשינו היכרות עדיין", אמר ריי לבלו.

"זה בסדר, החברים שלך סיפרו לי עליך מספיק. אבל יש לי שאלה אליך, מה בדיוק הפוקדור הזה?" שאל והצביע על פרימיום בול שהיה מחובר לחגורה של ריי.

"אה זה… בוא רק נגיד שאין לי מושג מה יש בו", אמר בקול מתנצל.

"אז קדימה".

ריי הסתכל על בלו ואז על הפוקדור ובסוף זרק את הפוקדור על הרצפה. מהפוקדור יצא פוקימון דמוי שועל קטן, בצבע חום בהיר וכהה, עם אוזניים ארוכות וזנב מנופח, איוי. ואז נזכרתי מאיפה הוא מוכר לי, זה הפוקדור שעובר במשפחה שלי, במשך דורות. אבא שלי התנהג כאילו הוא קדוש כל פעם כששאלתי עליו.

"ריי… איך בדיוק השגת את הפוקדור הזה?", שאלתי.

"זה משנה?"

"כן זה משנה! תגיד לי מאיפה הוא!" אמרתי בדחיפות.

ריי הסתכל עליי במבט לא מבין ובסוף אמר, "בואי רק נגיד שזו ירושה משפחתית".

"הפוקדור הזה עובר מדור לדור במשמרת משפחת אורורה! ופעם אחרונה שבדקתי, אתה לא נמצא שם!" אני לא יודעת למה, אבל עצבן אותי שהוא גנב מהמשפחה שלי.

בלו ואמה הסתכלו על העניין בחוסר הבנה מוחלט.

"שמי המלא הוא ריי אורורה, כשהייתי קטן ייעדו אותי להיות חייל עלית, אחרי שנים שבהם החזיקו אותי בתרדמת, הם החליטו לוותר על הרעיון ולהפוך אותי לחייל מהשורה, זה עונה על השאלות שלך זארה?" שאל ריי בקול קשוח.

נפלתי לכורסא הקרובה ביותר כשסיים את דבריו. בלו היה נראה היחיד שמבין מה קרה פה.

"ריי, הרשה לי להציג בפניך את זארה אורורה, חיילת לשעבר, אדמין מיועדת, עוזרת לליגה ואחותך התאומה", אמר עם חיוך.

"תמיד ראיתי בתמונות שהיה לי עוד אח, אבל אבא שלי לא הסכים אף פעם לספר לי מה קרה לו…" אמרתי בקול שקט.

ריי עמד שם והסתכל עליי, חושב איך הוא צריך להגיב.

"אוקיי זארה, אז אה… נעים להיות אח שלך, אני מתאר לעצמי? פעם ראשונה שזה קורה לי פשוט", אמר בקול לא בטוח.

"מה, שיש לך אחות תאומה שלא ידעת עליה?" שאלתי.

"כן, בדיוק זה", אמר ושנינו צחקנו.

""אני בטוח שאחרי שנברח מכאן, יהיה לנו מספיק זמן להכיר אחד את השני, ואני מקווה שאני לא כל כך גרוע בתור אח", אמר ריי.

"יש לי הרגשה שאתה אף פעם לא תעקוף את זאק בלהיות אח גרוע".

"רגע… זאק הוא אח שלי?" שאל בקול מיואש והתיישב על הספה בדרמטיות.

"טוב אחרי שצחקנו", אמר בלו בקול רציני, "צריך דרך לשלוח אתכם מכאן, השיגור של גרין יקח יותר מדי זמן והמשגר הבסיסי נהרס, אז מה עושים?"

זאת באמת הייתה בעיה, לא יכולתי לחשוב על דרך שנוכל לעשות את זה, ולחצות את בית הקברות ברגל היה לא רלוונטי. באותו הרגע דלת הבית נפתחה ורד וגרין נכנסו.

"על מה אתם מדברים?" שאלה גרין.

"מנסים לחשוב על דרך לקחת אותם למפקדה", ענה בלו בקול חושב.

"זארה, את היית במפקדה פעם?" שאל ריי פתאום.

"ברור שהייתי, למה?" השאלה הייתה נשמעת מוזרה בעיניי.

הוא התקרב אליי והחזיק את הראש שלי "אני רוצה שתחשבי על מקום אחד במפקדה ממש חזק, את יכולה לעשות את זה?"

"מה, אבל למה…?" התחלתי לשאול אבל הוא השתיק אותי.

"את יכולה לעשות את זה או לא?" שאל בקול מרגיע.

חשבתי על החדר שלי, על המיטה עם המצעים האדומים, המקלחת, הארונות שמלאים במלא מדים של צוות אימפריום, בסופו של דבר ריי עזב את הראש שלי.

"אוקיי אני יכול לשגר אותנו", אמר בקול מלא ביטחון.

"מה? על מה אתה מדבר? זה לא שיש לך שעון שיגור או משהו", עניתי לא בלי הבנה.

"אני לא צריך שעון שיגור, עכשיו תצמדו אליי".

"אני חושב שאני אחזור ליערות ריי", אמר ליי, "לא כל כך הבנתי מה הולך כאן אבל אני חושב שצריך את העזרה שלי שם, וגם…" אמר בקול משונה, "זה לא שאתה צריך את העזרה שלי יותר מדי או משהו כזה", אמר עם חיוך מריר, והשפיל את ראשו.

"אל תזלזל בעצמך, ליי", אמר ריי בקול חמור, "אל תשכח שבלעדיך כנראה כולנו היינו מתים ביער ההוא. אתה לא חסר אונים כמו שאתה חושב".

ליי הרים את ראשו, עצם עיניים וכשהוא פתח אותם היה בהם מבט שונה. "אני מבין", אמר בקול שונה לחלוטין מאיך שדיבר קודם.

"עכשיו תפסו בי", אמר ריי בביטחון.

גרין הסתכלה על ריי במבט מוזר, "זה אחד ששווה לתפוס", אמרה בקול שקול, בלו נאנח אנחה דרמטית, "כמה פעמים אמרתי לך? אם תמשיכי להתנהג ולדבר ככה אף אחד לא יאהב אותך", אמר בייאוש.

"אתה אוהב אותי, זה מספיק בשבילי", אמר גרין כאילו זה מובן מאליו.

היה מצחיק לראות את "בלו הגדול" מסמיק מהאמירה הזאת, רד מצידו פשוט הסתכל על שניהם ואז גלגל עיניים, כאילו זאת לא הפעם הראשונה שהדבר הזה קורה. אמה כמובן התקרבה אל ריי ברגע שהוא אמר להתקרב אליו, גם אני התקרבתי אליו בהיסוס מסוים. הוא שם את היד שלו על הכתף שלי, בינתיים רד, בלו וגרין שמו את הידיים על הגב של ריי. ריי עצם את העיניים לכמה שניות ואז פתח אותן. תוך שניות הרגשתי את האדמה נעלמת מתחת לרגליי ואז הופענו בחדר שלי.

"אבל… איך?" שאלתי בקול לא מאמין.

"יש הרבה דברים שאתם לא יודעים עליי", אמר ריי עם חיוך מסתורי.

"לי, לרד ולגרין יש כמה סידורים כאן, אתם תוכלו למצוא את החברים שלכם בעצמכם?" שאל בלו.

"כן, אנחנו יכולים", ענה ריי, "סאנס שלח לי את המפה של המקום".

נראה שהשם שהוא אמר, 'סאנס' גרם לתגובה יוצאת דופן אצל השלושה.

בזמן שאני ואמה הסתכלנו במבט לא מבין, רד, בלו ואפילו גרין איבדו את הקול שלהם לכמה שניות.

"סאנס?! מאיפה אתה מכיר אותו?" שאל בלו שהיה הראשון שהתאפס על עצמו והיה מסוגל/רצה לדבר.

"כמו שאמרתי, יש כמה דברים שאתם לא יודעים עליי", אמר באותו קול מסתורי כמקודם.

לא כל כך הבנתי על מה הם מדברים, אבל גם הסכמתי עם הפיצול שבלו הציע.

יצאנו מהחדר שלי, כל קבוצה לכיוון אחר. הלכנו כמה דקות בלי להגיד כלום.

"אני חושב שיהיה חכם אם נתפצל זארה", אמר ריי לפתע, "את מכירה את הבסיס כמוני, זה יהיה בזבוז אם נלך ביחד".

"אתה צודק, אבל אתה בטוח שאתה מכיר את הבסיס כמו שצריך?", שאלתי.

"כמו שאני בטוח שאני יכול להשתגר אליו".

חייכתי והתחלתי ללכת לכיוון אחד כשהוא הולך עם אמה לכיוון השני, סוף סוף קצת שקט. הלכתי בערך 10 דקות עד שנפגשתי עם החייל הראשון, הוא הצדיע והמשיך ללכת, כנראה זארק עדיין לא הספיק לדווח עליי. עברתי קומה קומה, מחפשת באיזה מהן השאר נמצאים, אבל מצאתי רק קומות ריקות או קומות שהתרחש בהן קרב ועכשיו הן סתם הרוסות, רציתי להמשיך לחפש כשלפתע שמתי לב שמשהו לא בסדר, החגורה שלי עם הפוקימונים נעלמה! הסתכלתי סביבי כדי לחפש אותה.

"היית אחות רעה, מה?" נשמע קול מאחוריי.

הסתובבתי וראיתי את זאק, עם החיוך השטני שלו.

"בינתיים אתה הרע מבין שנינו", עניתי לו.

"את בוגדת בצוות אימפריום ואני הרע כאן? תמיד ידעתי שאת טיפשה, אבל זה מעל כל הציפיות שלי".

שנינו עמדנו להוציא פוקדורים ואז נזכרתי שהחגורה שלי לא אצלי.

הוא הרים יד והראה לי אותה ביד שלו, "אמרתי לך שתמיד היית טיפשה".

הייתי בטוחה שזה הסוף שלי כשפתאום הופיע מעגל שיגור על התקרה ואז הוא התפוצץ. אבק התפזר בכל מקום ואז מישהו נעמד שם. היה לו שיער חום, עיניים ירוקות והיה נראה שאין לו מושג איך הוא הגיע לכאן.

= = = = =

לאיוס היה חייב להתעסק בדברים בחדר כמובן, זה נגמר בזה שהוא נגע במשהו ופשוט נעלם עם מעגל שיגור. אלה נלחצה לרגע אבל היא ידעה שלהילחץ לא יעזור, היא חייבת למצוא את השאר. היא ראתה מחשב נייד על אחת השידות ובדקה אם יש בו איזה שהוא מידע. אחרי עשר דקות היא יצאה משם עם מפה של המקום, ומקומות שבהם הייתה התראה על פולשים.

= = = = =

ריי לא הצליח כל כך לשלוט בעצמו ואחרי שזארה נעלמהץ הוא הכניס את אמה לחדר אקראי ונישק אותה. אמה העבירה את הידיים שלה במגע עדין על גבו, גורמת לו להימשך אליה יותר ויותר.

"מספיק", אמרה לפתע, "אין לנו זמן לזה".

ריי קלט שהוא התנהג בטיפשות, "אני… אני מצטער…", אמר בקול רועד.

אמה הסתכלה עליו לרגע ואז אמרה "אל תדאג, אחרי שנצא מכאן מחכה לך הרבה יותר מסתם נשיקות", אמרה, נישקה אותו נשיקה קטנה ויצאה מהחדר.

'הבחורה הזאת עוד תשגע אותי', חשב לעצמו ריי.

פוסטים קשורים

6 תגובות

  1. טוויסט בעלילה חברה מעניין מה השם סאנס אומר לשלישיית רד בלו וגרין מיפה הם מכירים? אולי מסמאש

  2. אני משער שהחייל הראשון אולי גנב לה את הפוקימונים ונתן אותם לזאק.

    ודרך אגב, ממש אוהב את איך שגרים מתנהגת…

  3. נחמד,גילו אחד את השניה ריי וזארה, אמה וריי על אותו גל כרגיל, מסכים עם האחרים בקשר לגרין,, אהבתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *