סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פרק 18 – הקרב המאחד!

טוב, אז אם נחטפתם על ידי מורדים שעושים מהפכה בתוך בסיס סודי ואתם חושבים שלקבל מהם אתגר לקרב זה רעיון טוב, אז בטח! לכו על זה! למה לא. בלאק בטוח בעצמו כל כך, הוא פשוט אמר לנו, "כרגע תזרמו עם זה", והלך עם השומרים.

שני שומרים אחרים, בלי מסכות באו לקחת אותנו. לא היו להם נשקים, הלכנו אחריהם על עיר הגשרים המטורפת שהם בנו על צמרות עצים בגובה 20 מטר. המשכנו עד שהגענו למבנה ממש גדול, שהתפלאתי שהוא בכלל נשאר עומד על העצים כאן למעלה. בפנים היו ספסלים סביב מה שנראה כזירה. הזירה הייתה עשויה מעץ, ומחולקת לשניים מאיזושהי סיבה, ענפים יצאו מהרצפה בכל מיני מקומות. שמעתי את אחד מאנשי המסכות אומר משהו על זה שהם לא אמורים לקבל אתגרים מזרים. החלטתי להתיישב בדיוק לידם, אותו האדם, שהייתה לו מסכת הדונפאן השתתק באותו הרגע.

הוא הסתכל עליי, החזרתי אליו מבט קרצתי לו ואמרתי "אני ואתה אחרי שני אלה, כן?" והצבעתי לכיוון הזירה.

היה נראה שהוא עומד להתעלף. ציחקקתי לעצמי וישבתי בנוחות על הספסל. האולם התמלא אנשים מרגע לרגע, כאילו מדובר באירוע חשוב מאוד. כשהאולם היה מלא באנשים פתאום כולם השתתקו. מישהו עלה על מדרגות שהובילו לבימה שתלויה באוויר מעל הזירה.

"היום התכנסנו כאן למען אירוע חשוב!" קרא האדם שעלה לשם, הייתה לו מסיכה של פיירואר על הפרצוף.

"בצד אחד יש לנו את האלוף שלנו, הטורף!" קרא בקול מעלה מורל, כל האנשים הריעו כשמהכניסה לזירה הגיע נער הדסידואיי, נוקטאול זהוב על כתפו. מישהו עבר לידו עם עגלה מלאה נשקים. חרב, חנית, ועוד הרבה נשקים שלא הכרתי, הוא בחר חנית עם להב בכל צד.

"נגדו יתמודד אדם שאומר שהצליח להגיע אלינו מהשממה! אדם שמטרתו היא לברוח מארץ אימפריום! בלאק!" קרא בזמן שכל האנשים קראו קריאות בוז כשבלאק נכנס לזירה. האיש הציע לו מהעגלה, בלאק סימן בידו שהוא לא מעוניין בכלי נשק, האדם עם העגלה הסתכל עליו כאילו לקה בשיגעון.

"רגע, הם עומדים להילחם?" שאלה אלה בבהלה.

"הקרבות אצלנו הם שונים ממקומות אחרים", אמר אדם עם מסכת דרקון שהתיישב לידם, "אצלנו גם החיה וגם האדם נלחמים יחד, מה שיוצר קשר חזק בין שניהם".

"סוף סוף קצת בידור", אמרתי והתיישבתי בנוחות.

בלאק בישל לעצמו את הדייסה הזאת, אז שהוא יאכל אותה.

אלה הסתכלה עליי במבט מבוהל, "אתה חייב לעצור אותו, לאיוס!" קראה.

"מהרגע ששני הלוחמים נכנסו לזירה אין דרך חזרה." אמר איש הדרקון, "מה שכן אני חושב שזו התאבדות להילחם נגד ליי בלי כלי נשק", אמר בגאווה.

"ליי?" שאלתי.

האדם הוריד את המסכה שלו ומאחוריה התגלה אדם עם שיער חום ועיני שקד, בדיוק כמו של איש הדסידואיי, "כן, ליי, הבן שלי".

"הקרב יתחיל!" קרא האדם שכנראה היה השופט בקרב הזה.

הדסידואיי שהסתבר ששמו ליי סימן לנוקטאול שלו והוא עף לכיוון החצי השני של הזירה, כנראה חצי נועד לבני אדם וחצי לפוקימונים. בלאק הוציא את הפוקדור השחור שלו וזרק אותו על הרצפה. מהפוקדור יצא פוקימון בצבע תכלת, שנראה כמו כולם עם קוצים.

"הבן זונה הקטן…", אמרתי עם חיוך על הפנים כשראיתי שהוא פיתח את הלרביטר שלו בלי ידיעתי, ולפי הפרצוף של השאר, גם ללא ידיעתם.

"אתה לא מבין", אמרה אלה אל איש הדרקון, בזמן שבלאק והפיופיטר החדש שלו הסתערו על היריבים שלהם. בלאק זז במהירות שלא חשבתי שאפשרית לאדם בגודל שלו בכלל. ליי שהיה עם חיוך זחוח לא ציפה בכלל לזה, הוא בקושי עצר את המכה שבלאק שיגר אליו ביד פתוחה.

"אני לא דואגת לבלאק, אני דואגת לבן שלך", השלימה אלה את המשפט.

פיופיטר זז במהירות מדהימה, כאילו העבודה שהוא גולם לא משנה באמת, נוקטאול בקושי הצליח להתחמק מההסתערויות שלו כשהוא עף אליו מכיוונים אחרים בזירה. בלאק בנתיים נאבק עם ליי שהצליח בקושי להתחמק מהאגרופים שלו, מכה אחת זה כל מה שבלאק היה צריך. ליי מעד, בלאק כיוון מכה לראשו, הוא התחמק ברגע האחרון והיד של בלאק חדרה את הרצפה כאילו הייתה עשויה מקרטון. הוא הוציא את היד וניער אותה משבבי עץ. ליי נכנס לעמדת קרב והתחיל להיות באמת רציני. האנשים באולם בהתחלה הריעו לו, אבל כשראו שבלאק הוא הרבה מעבר למה שנראה הם השתתקו והסתכלו על הקרב בהשתוקקות, אפילו אנשי המסכות היו בשקט.

פיופיטר בדיוק סיים עוד מתקפה שנוקטאול התחמק ממנה כשבלאק צעק אליו "זריקת סלעים!" פיופיטר התחיל לזרוק סלעים על הנוקטאול.

בלאק הסתער על ליי שהיה מוכן הפעם, הוא השתמש בחנית שלו להתחמק מהמכות של בלאק, ידעתי שהוא לא יוכל להמשיך עם זה לאורך זמן, החנית תישבר. הוא התחיל להיכנס למצב התקפה, והתחיל לשסף את האויר עם הלהבים שבקצות החנית. בלאק התחמק במהירות מדהימה ואחרי ניסיון נוסף לפגוע בו הוא תפס את החנית באויר ונתן לה מכה חזקה, ששברה אותה לחצי, חצי ביד של ליי וחצי ביד של בלאק.

פיופיטר פגע עם אבן בנוקטאול שנחת על הרצפה והתעלף ממכה אחרונה שהכניס לו פיופיטר. בלאק המשיך להילחם בליי, לליי לא הייתה אפשרות אלא להתחמק, בלי כלי הנשק שלו. לפתע קפץ קפיצה והתרחק מבלאק.

"אני לא נוהג להשתמש בו, אבל אין לי ברירה", צעק וזרק פוקדור לכיוון זירת הפוקימונים.

מהפוקדור יצא פוקימון דמוי ינשוף בצבע חום בהיר, עם נקודות לבנות על כנפיו, וכמין כובע של מעיל על ראשו, דסידואיי. הוא נראה בטוח בעצמו נגד פיופיטר. פיופיטר כבר היה עייף מהקרב נגד נוקטאול, ונפל על הרצפה ללא תזוזה כשדסידואיי השתמש בלהב עלים עם הכנף שלו. לבלאק נשאר רק פוקימון אחד, וזה לא טוב.

"מה קורה אם פוקימון ניצח והבעלים שלו הפסיד?" שאלתי את איש הדרקון.

הוא הסתכל עליי במבט מוזר אבל לא אמר דבר יוצא דופן, "הם ימשיכו להילחם, עד שאחד מהם ינצח".

"אבל זה לא הוגן!" קראה אמה, "ברור שפוקימון יוכל לנצח בן אדם!" היא הייתה נראית כעוסה ודואגת.

אלה משום מה נראתה נינוחה, כאילו היא יודעת שבלאק ינצח. בלאק הוציא פוקדור שני והוציא את ריולו, שהיה פחות מחצי מגובהו של דסידואיי.

"אתה לא יכול לנצח!" קרא ליי עם חיוך, שחטף אגרוף בלסת שלו מבלאק כשהוריד את המגננות שלו ונפל על הרצפה. בלאק הסתכל על ריולו במבט בוטח והנהן לו בראשו. ריולו התכונן לקרב שלו והסתער על דסידואיי, דסידואיי התחמק ושלח חץ רפאים לכיוון ריולו. ריולו בקושי התחמק מהמכה.

"שלשלאות כבילה, דסידואיי!" קרא הבעלים שלו, דסידואיי שלח שלשלאות שפגעו בריולו וחסמו כל סיכוי לבריחה. ריולו היה פצוע אבל קם על רגליו.

"דסידואיי, להב עלה!" קרא ליי לפוקימון שלו. דסידואיי היה קרוב לריולו ולליי היה חיוך מרוח על הפרצוף כשבלאק אמר לו "אתה מוריד את ההגנות שלך, ריולו, בעיטה בוערת!" ריולו נתן בעיטה שבערה באש לתוך הראש של דסידואיי, מה שגרם לו נזק גדול מאוד והעיף אותו אחורה, כל אנשי האצטדיון השמיעו שאיפת אוויר דרמטית.

אבל ידעתי שזה לא הספיק, דסידואיי הביט על ריולו בשנאה והחליט להיות רציני. הוא חבט בריולו כמה מכות מהירות, והפיל אותו לרצפה כאילו היה צעצוע.

"ציפור אמיצה!" צעק ליי, דסידואיי ריחף באוויר ועף לכיוון ריולו בשיא המהירות כשהוא זוהר באור לבן.

בלאק הופיע, חסם את דסידואיי בידיים חשופות, והעיף אותו הצידה. כולם הסתכלו על בלאק כאילו הוא משוגע, כאילו אף אחד מעולם לא עשה זאת.

"שלשלאות כבילה!" קרא ליי פעם נוספת, דסידואיי שחרר שלשלאות לכיוון בלאק שתפס את אחת השרשראות באוויר, משך אליו ונתן מכת ראש לדסידואיי בראש.

כל הקהל היה המום, אפילו איש הדרקון הסתכל, מרותק, כמו אסיר שמחכה לשמוע את גזר הדין שלו. בלאק התקרב לדסידואיי לתת את המכה הסופית, כשליי הופיע מאחוריו ותקע את החנית שלו בגב של בלאק, בלאק צעק ונפל על הרצפה, כשהוא מסתובב לכיוון ליי, היה נראה שהוא מרח משהו על הלהב של החנית, כי היא נצצה באור ירקרק, חולני.

"זה רק חומר מרדים," אמר עם חיוך והתכונן לתת מכה נוספת.

בלאק קפץ על ברכיו והתחיל להילחם בשני חזיתות, נגד דסידואיי ונגד ליי עם חצי חנית. אחרי זמן לא רב היה נראה שהרעל התחיל להשפיע, ובלאק נעשה יותר ויותר איטי עד שדסידואיי העיף אותו לקצה הזירה במכה אחת חזקה. בלאק בקושי הצליח לעמוד.

"ציפור אמיצה", אמר ליי עם חיוך ניצחון כשדסידואיי עף לקראת בלאק במהירות, אבל גם הפעם הוא לא הצליח להשלים את המתקפה שלו, ריולו נתן לו בעיטה בוערת לתוך הראש והעיף אותו מהמסלול לעבר אחד הקירות של הזירה.

הוא התרחק מדסידואיי בקפיצה, והתכונן להמשיך בקרב, דסידואיי נעמד וכיוון אליו חץ רפאים, ריולו ידע שאם יתחמק החץ יפגע בבעלים שלו אז הוא עצר את החץ עם אגרוף, מה שגרם לו נזק. דיסידואיי ירה חצים על ריולו כשהוא רץ במהירות סביבו ברחבי הזירה, עד שאחד מהם פגע בו והפיל אותו על האדמה. ריולו בקושי נעמד כשדסידואיי כיוון עליו עוד חץ וירה אותו, החץ לא פגע בריולו. בלאק עמד שם, חוסם את המתקפה עם הגוף שלו. הבגדים שלו היו קרועים והוא בקושי יכל לעמוד, אבל היה חשוב לו להגן על הפוקימון שלו.

"תיכנע וזה פשוט יגמר", קרא אליו ליי עם חיוך ניצחון.

"אני אף פעם לא נכנע", קרא בלאק והסתער על ליי בשאגת קרב שהרעידה את כל האולם, דסידואיי העיף אותו על הרצפה באמצעות להב עלה.

בלאק נעמד על רגליו שוב והתכונן לעוד מתקפה, ריולו גם נעמד והם היו שם, מאמן לצד הפוקימון שלו, נלחמים בקרב שלהם, הקרב שמאחד אותם וגורם להם להיקרא ככה, להיקרא צוות.

בלאק הסתכל על ריולו עם חיוך ממזרי ואז אמר "מתחלפים?", ריולו הנהן בראשו. בלאק הרים את ריולו וזרק אותו לכיוון ליי, ריולו עף בשיא המהירות לעבר ליי שלא היה מוכן כלל למתקפה, בטח שלא מצד ריולו. דסידואיי ניסה להגן על האדון שלו, אבל בלאק היה שם, חוסם את להב העלה שלו עם החצי החנית השבור של ליי שהרים מהרצפה.

ריולו התחמק מהמתקפות של ליי והשתמש בגודל הקטן שלו כדי לחלק לו מתקפות חזקות ברגליים עד שהוא נפל על ברך אחת. דסידואיי ניסה לתפוס מרחק מבלאק ולנסות לירות חצים, כדי להציל את האדון שלו, אבל בלאק תמיד היה שם כמו צל, לא נותן לו לזוז מילימטר בלעדיו. ריולו נתן בעיטה לליי בראש ועילף אותו. הוא הגיע לעזור לבלאק וביחד, חנית בעיטות ואגרופים דחקו את דסידואיי לפינה. ריולו החטיף לדסידואיי בעיטה לוהטת לראשו של דסידואיי פעם נוספת כשבלאק כרע על הרצפה, אפילו הוא היה חייב להיות מושפע על ידי הרעל הזה. דסידואיי ראה את הפרצה והעיף את ריולו ממנו.

הוא עמד לתת לבלאק מכה סופית, והרים את הכנף שלו, זוהרת בירוק של להב עלה, כשפתאום גולם בצבע תכלת תקף אותו מהצד והעיף אותו בחבטה מהירה, התברר שבלאק לא הכניס את פיופיטר בכוונה לפוקדור שלו כשהוא הפסיד, הוא ידע שזה עניין של זמן עד שהוא ירגיש טוב יותר, המצב לא היה ככה לגבי הנוקטאול של ליי, ששכב דומם על הרצפה.

"זה חוקי?" שאלתי את איש הדרקון שהיה מהופנט מהקרב ואפילו לא התייחס אליי. ליי התעורר רק כדי לראות את הדסידואיי שלו מובס על ידי שלושת היריבים שלו.

הוא הפיל את החנית על הרצפה וקרא בקול מובס "אני נכנע…", וחבט אגרוף קמוץ באדמה.

כל האנשים באולם הריעו, השופט שהיה מהופנט לקרב התעורר, "זה היה קרב אדיר גבירותיי ורבותיי! המנצח הוא בלאק!" קרא בהתרגשות.

בלאק הסתובב אל הפוקימונים שלו שקפצו אל חזהו, הוא חיבק אותם באהבה וחיוך על פניו, כשהוא נפל על גבו ואיבד הכרה.

הוא היה בסדר מסתבר, פשוט חומר מרדים שליי שם על החנית שלו, "הוא יהיה בסדר", אמר איש הדרקון בחיוך.

מאותו הרגע כל האנשים התייחסו אלינו אחרת, אפילו הזקנים עם המסכות, שלא היו כל כך זקנים מסתבר, פשוט טיפה מבוגרים. סידרו לנו חדר עם חמישה מיטות, כשבלאק שכוב על הגדולה מכולן, והמשיך לישון את שנתו הערבה.

"אענה לכם על כל השאלות שלכם מחר בבוקר", אמר לנו הדרקון, שעדיין לא אמר את שמו, "א…אבל מה עם הרוחות?" שאלה אלה בפחד.

"הרוחות תוקפות את העיר, לא אותנו, אנחנו לא גרמנו שום נזק לגרג", אמר ראש השבט בעצבות, איחל לנו לילה טוב ויצא מהחדר.

אלה לא הצליחה לישון באותו הלילה, עד שאמה הסכימה ברוב טובה לישון איתה ביחד. אני חשבתי לעצמי, האם אני יכול להיות חזק כמו בלאק? לא, אני חייב להיות חזק כמוהו, אפילו יותר! אני צריך להיות האחד שיטהר את המקום הזה מהאנשים הרעים האלה! ועם מחשבות אלה נרדמתי.

פוסטים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *