פרק 47 – שחור ולבן!

(לאיוס) "למה אתה עושה את זה בכלל? למה אתה כל כך מרושע?" צעקה זארה אל ראיין, היא הייתה ממש עצבנית כנראה, כי אף פעם לא ראיתי אותה ככה. "זה לא ברור? כוח ושליטה", אמר כאילו זה הדבר הכי ברור בעולם. "אני עומד לצאת מכאן ולהתחיל בהשתלטות. אני אשלוט בכל העולם כשכל השאר יהיו העבדים שלי". "אתה באמת חושב שזה יעבוד? אתה יודע כמה אחרים כמוך ניסו ונכשלו? מה גורם לך לחשוב שאתה שונה?" קרא לעברו סטיבן, הוא דיבר בלהט, כאילו הוא נגד הרעיון של אדם אחד שישלוט בעולם. "סטיבן סטון, האלוף של מחוז הואן. אני לא יודע איך הגעת לכאן אבל זה לא משנה, אתה לא עומד לצאת מכאן בחיים", אמר ראיין בקול קפוא. "בהקשר לשאלה שלך, לי יהיה דבר אחד שלא היה לאף אחד לפניי, משהו שיעניק לי את העוצמה האדירה ביותר בעולם". "ומה זה? טירוף? שיגעון? משפחה דפוקה?" אמרתי, ניסיתי להקניט אותו אבל הוא הסתכל עליי במבט אטום, כנראה אין לו גם חוש הומור. "תן לי לנחש, פוקימון אגדי מסוים, אתה חושב שאם תשחרר אותו אתה תוכל לשלוט בו ועוד כל מיני שטויות כאלה. ראינו כבר כמה צוותים שניסו את אותו הדבר ונכשלו. וגם אם תצליח להשתלט עליו, תמיד יהיו פוקימונים חזקים יותר", אמר סטיבן. "לא, לא יהיו. אתה מבין, הפוקימון שאני עומד לזמן הוא ארכאוס". כולנו עמדנו בשקט לכמה שניות ואז הפרופסור התחיל לצחוק, יורק דם תוך כדי. "אתה… באמת חושב… שתצליח להשתלט על ארכאוס? חתיכת ילד יהיר שכמותך", אמר בבוז. "אה, שכחתי ממך לרגע", אמר ראיין בקול אדיש, "אבל אתה מבין? לי יש דבר אחד שיגרום לו לציית לי", אמר והוציא פוקדור מהכיס. הפוקדור היה בעיצוב של מאסטר בול, אבל הצבעים היו שונים. במקום סגול הוא היה לבן ובמקום בורדו בשני העיטורים בצדדים הוא היה זהוב, האות A מוטבעת בזהב על קידמת הפוקדור. "זה האלפא בול, יצרנו אותו במיוחד עבור ארכאוס, וכן, זה ישלוט עליו במאת האחוזים. עכשיו אם תסלחו לי, יש לי אל לתפוס", אמר והסתובב כדי ללכת. כולנו הוצאנו פוקדורים וקראנו לפוקימונים שלנו. אמה הוציאה פוקימון בצבע סגול בהיר, עם פסים צהובים מפוזרים על גבו ופה ענקי ופעור, אקספלוד. ריי הוציא את קרוקודייל שלו, אני הוצאתי את סטארפטור, אלה הוציאה פוקימון דמוי שועל, בצבע לבן עם תשעה זנבות, ניינטיילס אלוליאני. סטיבן הוציא פוקימון ענקי ומפחיד למראה, בצבע אפור בהיר וכהה, מתכת מפוזרת על גופו, אגרון. "טפלו בהם", אמר ראיין ומשני מסדרונות יצאו שני אנשים. אחד לבש טוניקה צהובה, עם עיטורים אדומים אליה, והשיער הארוך שלו היה בצבע ג'ינג'י, שרשרת של פוקדורים קשורה סביב צווארו. השנייה הייתה לבושה בגדים שחורים, שהבליטו את השיער הבלונדיני הבהיר שלה. "אלדר?! סנת'יה?!" אמר סטיבן בקול מופתע, "מה אתם עושים כאן?" "שלום סטיבן", אמרה סנת'יה, כאילו היא פוגשת את סטיבן באיזה בית קפה. "תתכוננו ילדים, לא מדובר בסתם מאמנים", אמר סטיבן בדאגה עם פרצוף מבולבל. שניהם הוציאו פוקדורים. "אני חושב שכדאי שתתקדמו", נשמע קול מאחורינו. בלו ורד עמדו שם, בלו עם חיוך שחצני כרגיל, ורד עם הפרצוף השתקני שלו. "פשוט תיכנעו, אני מבטיח שלא יקרה לכם שום דבר רע", אמר אלדר. "היי רד, אכפת לך אם אני אטפל בזקן הזה?" שאל בלו את רד ושלח את הפוקדור שלו כשאלדר עשה כמוהו. רד מצידו הוציא לאפרס נגד סינת'יה, שהוציאה פוקימון ירוק, עם פרחים במקום שתי הידיים שלו, רוזרייד. בלו הוציא פוקימון דמוי שור, עם שלושה זנבות, טאורוס, אלדר הוציא פוקימון דמוי ביזון, עם הרבה שיער על הראש, בופלאנט. "תתקדמו, אנחנו כבר נשיג אתכם", אמר בלו ורד הנהן בראשו לאישור. "אתה ממש שחצן אם אתה חושב שתצליחו לנצח אותנו", אמרה סינת'יה. "אנחנו עוד נראה לגבי זה. לכו כבר!", צעק בלו ושני הפוקימונים התחילו להתנגח אחד בשני. התחלנו לרוץ, משאירים את רד, בלו והפרופסור מאחור. מוזר, לא משנה כמה רצנו לא היו חיילים בשום מקום, זה גרם לי להרגיש לא בנוח. נכנסנו לתוך מערה, היא הייתה דומה למערה שהיינו בה בפעם הקודמת, אבל ידעתי שזאת לא היא, היו שם כמה גשרים, לא אחד. ראיתי את פיראס באמצע המערה, עם אלפי אנונים סביבו, נראה כאילו הם רוקדים. "תמהר פיראס, אני לא אוהב לחכות", אמר ראיין מאיזשהו צוק שהיה במערה, מדרגות הובילו אליו. "אנחנו חייבים לעצור אותו", אמר סטיבן "אי אפשר לדעת מה יקרה אם הוא יסיים את הזימון!". "טפלו בהם", אמר ראיין וריינאק אמבר והסגנים שלהם הגיעו מאחד הגשרים. "אנחנו יותר מכם, אתם לא תצליחו להביס אותנו", אמרתי, הרגשתי אמיץ משום מה. "המטרה שלנו היא לעכב אתכם, לא לנצח. חוץ מזה, אתם לא רבים יותר", אמרה אמבר בקול קר ושלושה דמויות יצאו מהצללים במערה. אחד לבש ג'ינס כהה וארוך, וג'קט תואם, היה לו כובע אדום, השני לבש תלבושת דומה אבל המכנס שלו הגיע טיפה אל תחת הברך. השלישי היה בחור עם חליפה של מדען, שיער בלונדיני וקווצת שיער מזדקרת בצבע כחול. "לא חשבתם שסינת'יה ואלדר הם היחידים שבצד שלנו, נכון?" שאל ריינאק עם חיוך מעוות שנמצא על פרצוף מעוות עוד יותר. בינתיים האנונים שריחפו סביב פיראס הגבירו קצב, ונראה שהם התחילו לזהור באור רך. אנחנו צריכים לסיים עם זה מהר, אי אפשר לדעת מה יקרה אם לא. = = = = = (ריי) ריי ניסה להסתער על פיראס אבל המדען ההוא חסם אותו. "השם הוא קולרס, המטרה שלי היא למצוא דרך להוציא את מלוא הפוטנציאל הגלום בפוקימון, לשם כך אני אהרוס אפילו את העולם עצמו", אמר בצורה שמראה שהוא התאמן על זה הרבה. "אתה עומד לדבר עוד הרבה או שנסיים עם זה מהר? קרוקודייל, נשיכה!" קרא ריי, קולרס הוציא פוקימון דמוי אדם, בצבע חום עם ראש גבוה וגוף קטן, ביהיאם. "הגנה", ביהיאם העלה מולו מסך ירוק וחסם את קרוקודייל מלהתקדם. "אתה אגרסיבי מה? אם כך, נסיים את הקרב הזה בלי הרבה דיבורים! קרן בוהקת!" ביהיאם אגר אנרגיה בוהקת ושחרר אותה לעבר קרוקודייל, היה נראה שהמכה גרמה נזק יחסי. "נשיכה, שוב!" קרוקודייל הפעם נשך את ביהיאם וניער אותו פעם אחת, אחר כך זרק אותו על רצפת המערה, מעולף. קרלוס הסתכל על הנעשה במבט מתעניין. "המממ… נראה שהפוקימון שלך די חזק, אפילו יחסית לפוקימון אחרים מאותו הסוג. לא משנה, נמשיך", אמר והוציא פוקימון שנראה כמו מספר גלגלי שיניים מחוברים אחד לשני, קלינקלאנג. הקרב נגמר בקצרה, וקלינקלאנג נפל גם הוא על הרצפה מעולף. קולרס זרק את הפוקדור האחרון שלו, יצא ממנו מטגרוס, הוא זז במהירות, מנסה לתקוף את קרוקודייל, אבל הוא לא השתווה למהירות שלו. שני הפוקימונים זזו במהירות, אבל לקרוקודייל היה את עדיפות הסוגים, אחרי כמה נשיכות זריזות הוא נפל גם על הרצפה. "ניצחתי, עכשיו זוז", אמר ריי. "המטרה לא הייתה לנצח, המטרה הייתה לעכב אותך", אמר קולרס והחווה בראשו לעבר שאר חברי הקבוצה. ריי אפילו לא שם לב שהם התחילו להילחם, סטיבן נלחם נגד אמבר וזארק, ואמה נלחמה נגד ריינאק וזאק כשפוקימון דרקון ענקי בצבע שחור נמצא ברקע של הקרב. אלה ולאיוס ניסו לגרום לו נזק מסוים אבל לא משנה כמה ניסו, הוא היה חזק, יותר מדי. ריי אף פעם לא ראה את הפוקימון אבל הוא ידע מיד מה השם שלו, זקרום. הלבט האם ללכת לעזור לחברים שלו או ללכת לעצור את פיראס היה קצר, הוא היה חייב לעצור את העולם מהשמדה. = = = = = (אלה) כשהמאמן הוציא את הפוקימון היחיד שלו, אלה בחיים לא חשבה שהיא תמצא את עצמה עומדת מול פוקימון אגדי, אפילו העמידה מולו גרמה לשערה לסמור. "השם הוא הילברט, ואתם מפריעים לנו", אמר המאמן, הוא התנהג באופן שחצני למדי, אם כי לא קשה להאשים אותו כשיש לו פוקימון אגדי לצידו. המאמן השני עמד בצד וצפה בקרב. זקרום לא התאמץ אפילו, מעיף כל אחד מהפוקימונים שלהם במכה אחת. בינתיים אלה ראתה את המטגרוס של סטיבן מתפתח התפתחות מגה ונלחם נגד המגה מטגרוס של אמבר, כל חבטה יצרה רעש אדיר וגרם רעד בכל המערה. אמה הסתדרה נגד זאק וריינאק, אמבור ואקספלוד שלה מנצחים את הפוקימונים שלהם כאילו הם כלום. רייי נלחם נגד פיראס, פיראס משתמש במגה באנט וריי משתמש בארקניין וקרוקודייל. לאיוס, אלה וזארה עשו כמיטב יכולתם, אבל אפילו עם שלושה פוקימונים בו זמנית, זקרום העיף את רייפריור, לאקסריי ובליסי בלי בעיה. לאיוס וזארה היו מוכנים להוציא עוד פוקימון, אבל אלה ידעה שאין טעם, הם לא יצליחו לנצח. "רואים? אפילו החברה שלכם יודעת שאין לכם סיכוי, אתם כלום לעומתי", אמר הילברט וצחק צחוק מרושע. אלה התעצבנה, נמאס לה שחושבים שהיא חסרת תועלת, היא הוציאה את הפוקדור הבא, מוכנה לקרב עד המוות. "הזעם שלך לא יעזור לך, את שום דבר מלבד תולעת עלובה", צעק הילברט. "אולי היא שום דבר לעומתך, אבל אני בטוח שאני יכול לתת לך קרב טוב", נשמע קול שדיבר במהירות. לפתע עוד דרקון ענקי, הפעם בצבע לבן והעיף איתו את זקרום. הוא הצמיד את זקרום לקיר וירה לכיוונו מתקפת פעימת דרקון, הקיר התמוטט ואיתו זקרום. זקרום יצא מערמת האבנים, התנער ונעמד על הרגליים. רשיראם וזקרום עפו באוויר, מסתכלים אחד על השני במבט זועם, אבל לא תוקפים. "אז סוף סוף הגעת, תהיתי מתי תצא מהחור שלך", אמר הילברט בגועל. "מלך צריך להגן על הנתינים שלו, זה דבר אחד שלמדתי בחיים", האדם שדיבר היה בעל שיער ארוך בצבע ירוק, קשור בקוקייה בקצה, שרשרת עם תליון מוזר סביב צווארו וקוביה מוזרה קשורה למכנס שלו. "אן", אמר הילברט. "אן? כאילו… כמו האות?" שאל לאיוס, הוא תמיד היה חייב להתבדח. "למעשה זה קיצור, השם המלא שלי הוא נטצ'ורל הרמוניה גריפיוס, אתה יכול לקרוא כך אם תרצה", אמר אן. "אן זה בסדר", אמר לאיוס. "הדרקונים תמיד נלחמו ואף אחד מהם לא ניצח, מה גורם לך להרגיש שהפעם זה יהיה שונה?" אמר הילברט לכיוון אן. "כי הפעם יש לי משהו שלך אין. מטרה נעלה". וככה התחיל קרב נגד שני פוקימונים אגדיים, קרב שנכתב עליו הרבה בספרי ההיסטוריה, ואלה לא רצתה לנחש מה תהיה תוצאת הקרב.