ראשי / יצירה / העולם של איוי / פרק 8: שלג בירושלים / איידן סוייר

פרק 8: שלג בירושלים / איידן סוייר

ברקע הרעש הסטטי, מקס בהה בתמונה הקפואה שהציגה אותו בעיצומו של קרב פוקימונים מול שני אנשים – או לפחות קרב של פוקימון אחד, משום שאף פוקימון לא נראה בסרטון מלבד איוי שלו, אם לא מחשיבים את גראודון המתעורר. הוא הביט באותם שני אנשים ששכבו כעת במיטות בחדרו. לפי מה שידע, הם נכנסו לתרדמת יחד אתו, ולא יצאו ממנה עד כה. משהו כנראה קרה באותו קרב פוקימונים בנוכחותו של גראודון.

"נו? עכשיו אתה משוכנע?" שאלה אניה.

"אני לא יודע מה לחשוב", אמר מקס, "המשטרה יודעת על הסרטון הזה?"

"כן. מבחינתה הוא ההוכחה החותכת לאשמתך. יצאת למשימה להרוג את גראודון, ואיכשהו גראודון התעורר, תוך כדי שאתה צועק שמבחינתך העולם יושמד. אתה חייב להודות שזה לא נראה טוב".

"ומה קרה לגראודון?"

"אני חוששת שהאנשים היחידים שיודעים נמצאים בחדר הזה, ואני בספק שהזיכרון של השניים האחרים יעזור לנו יותר משלך".

מקס הביט בכתבי המחקר של ביל, שעדיין החזיק בידיו.

"הייתי רוצה לדבר עם ביל הזה", אמר.

"מה פתאום?"

"נראה שהוא מבין בפוקימונים אגדיים. אם מישהו יכול לתת לנו מידע, זה הוא".

"מקס, אתה לא מבין שזה לא מה שחשוב עכשיו?" נאנחה אניה, "אתה צריך להתרכז במשפט שלך, וזה בטח לא יועיל".

"זה גם בטח לא יזיק".

"הסברתי לך בדיוק למה זה עלול להזיק!"

"למה? כי אסור לי לזכור שום דבר?" שאל מקס, "אם זה יעזור לי להיות אדם חופשי…"

"אבל זה לא! מקס, אתה לא מבין שבעוד שבוע אתה עלול להיות בכלא, ואתה מחפש להסיח את דעתך בכול דרך אפשרית. כעורכת הדין שלך, אני מסרבת ליצור קשר עם ביל עבורך, וזהו זה".

= = = = =

דניאל וחסן הגיעו לירושלים עם השקיעה. נותר אור מועט בלבד בחוץ, ובהיעדר תאורת רחוב, עוד מעט יהיה כמעט בלתי אפשרי להתקדם. שניהם היו רעבים ומותשים והרגישו כאילו עוד צעד אחד הם מתמוטטים מצמא. רק דבר אחד היה בטוח בשלב הזה: איזיס כבר לא תמצא אותם כאן, אפילו אם כבר הצליחה לחזור להכרה.

"אף פעם לא חשבתי שיהיה כל כך לא מספק להגיע ליעד", אמרה דניאל.

"רק עוד קצת", ענה לה חסן, "עוד כמה רחובות אולי נמצא מים".

"מים באמצע ירושלים? אתה הוזה?"

"בכלל לא. אנשים נטשו את העיר הזאת תוך כמה ימים, הם בטח השאירו אחריהם בקבוקי מים בחנויות ובסופרים, ובטח גם אוכל".

"טוב, כמו שגילינו אתמול, ירושלים בכלל לא נטושה".

"עוד יותר טוב. איליה קפיטולינה וחבורת הזבל שלה צריכים לחיות כאן על משהו".

"יש בזה משהו", הסכימה דניאל.

הם המשיכו ללכת, עד שאכן הבחינו בחנות מכולת גדולה. היא נראתה חשוכה מבפנים, אבל מתוך מחשבה שלא ימצאו משהו טוב יותר, הם נכנסו פנימה. אחרי כמה שניות, עיניהם התרגלו לחשכה.

"אתה רואה משהו מעניין?" שאלה דניאל.

"לא מים בינתיים, אבל בהחלט משהו מעניין".

מה שחסן החזיק בידו נראה במבט ראשון כמו בננה שחורה. הוא החזיק אחת גם ביד השניה, והושיט אותה לדניאל. היא לקחה את החפץ בידה, והוא היה מתכתי וקר בצורה מפתיעה, וכשהעבירה אותו לידה השניה הופתעה להרגיש את אצבעה מחליקה אל תוך שמורה עם הדק בתוכה. משהו הטריד אותה בשלוות הנפש שבהבנה שהיא אוחזת בידיה אקדח.

= = = = =

אלזה נכנסה לחדר האשפוז, בידה ערימה עבה של כרטיסים.

"איך אנחנו מרגישים היום?" שאלה.

"כואב לנו הראש, אנחנו רוצים לקום מהמיטה, ואנחנו בעיקר בדיכאון".

"מסכנים", אמרה אלזה, "אני יודעת מה יכול לעזור".

"עוד תרופות?" ניחש מקס.

"גם. אבל בשביל החלק של הדיכאון, יש לי משהו במיוחד בשבילך".

היא הניחה את ערימת הכרטיסים לייד מיטתו של מקס. אלה היו עוד 200 כרטיסים עם תמונות של פוקימונים, כמו שהגישה לו ביום הראשון אחרי שהתעורר מהתרדמת.

"עוד תרגילי זיכרון?"

"חשוב לאמן את המוח".

"תודה", אמר מקס, "אבל אני לא חושב שכדאי שאעשה את זה".

"למה לא? זו דרך נעימה להחזיר את הזיכרון".

"גם אני חשבתי ככה. אבל ממה שגיליתי, כנראה שלא כדאי שאחזור להיות האדם שהייתי".

אלזה התיישבה לייד מיטתו.

"מקס, אני יודעת שקשה להיות מואשם בפשע. אבל אני מכירה אותך כבר כמה ימים, ואתה אדם טוב לב שלא נכנע לשום אתגר, ואני בטוחה שאם תזכור מי אתה, זה לא יהיה נורא כל כך".

"אולי, אבל אני עלול לשבת על זה בכלא".

"טוב, אני לא עורכת דין ולא יודעת מה אניה דנטון אמרה לך. אבל בלי קשר לשאלה אם תשב בכלא או לא, אני חושבת שדווקא כדאי להכיר את האדם שהיית, ואם תשנה את דעתך, רק תבקש והתרגילים יחכו לך".

= = = = =

דניאל הדליקה גפרור מקופסת גפרורים שמצאה בחנות, ובמהרה מצאה גם נר שהיה נוח יותר לאחוז בו. לאור הנר הם התחילו לסרוק את החנות, ובחלק האחורי ביותר מצאו מצבור של בקבוקי מים.

"זכינו בפרס הגדול", אמר חסן.

דניאל הניחה את הנר בצד, ועד שהספיקה לחטוף בקבוק, חסן כבר פתח את שלו. הם הקישו בבקבוקים "לחיים" ו"בסחתכ" ושתו אותם בלגימה אחת, ודניאל הרגישה כמו דמות ממשחק מחשב ששותה שיקוי קסום שמשיב לה את נקודות החיים שלה.

"זה היה הדבר הכי טעים ששתיתי אי פעם".

דניאל אפילו לא סיימה את המשפט, לפני שהשמחה גוועה. כשהורידה את הבקבוק והישירה את מבטה, ראתה שתי עיניים חתוליות בוהות בה לאור הנר. היא לא הצליחה להבחין בגופו של בעל העיניים, שעדיין היה עמוק מדי בתוך החשכה, אבל ידעה שהוא לא נמצא כאן במקרה.

"חסן", לחשה, "אתה רואה את זה?"

גם הוא הבחין בזוג העיניים. דניאל הושיטה את ידה אל האקדח, אבל חסן עצר אותה.

"אסור לירות בחתול", אמר.

"אם הוא יתקוף אותנו, אני חוששת שלא תהיה ברירה".

הם קמו על רגליהם וניסו ללכת בשקט, כדי לא לעורר תגובה אלימה. אבל החתול כבר ראה אותם. פה מלא שיניים נפער מתחת לזוג העיניים, וקרן בשלל צבעים נורתה לעברם. היא פספסה את דניאל בסנטימטרים בודדים, וכשחלפה לידה, דניאל הרגישה קור מקפיא יותר מהלילות במדבר.

"רוץ!" צעקה.

השניים פתחו בריצה, ודניאל כיוונה את אקדחה לעבר החתול וירתה. לא היה לה זמן לכוון, ונראה שהחתול היה מתחמק ממנה גם לולא זריזותו המדהימה, ותוך שניה קור מקפיא השתרר בכול החנות. חסן דרך על משהו חלק ורגליו החליקו, ותוך רגע דניאל התנגשה בו, ושניהם נפלו והחליקו מטר או שניים נוספים על מה שהיה פעם רצפת החנות וכעת היה משטח קרח. קרן נוספת נורתה לעבר דניאל, והפעם פגעה במדויק, למרות שכבר היו רחוקים ממקור אור כדי לראות אותה. זה כאב כמו חרב שפילחה את גופה, יחד עם תחושת נימול מוזרה שפשטה בכול מקום שלא צרב – כווית קור.

"דניאל!" קרא חסן.

גם הוא כיוון את האקדח, למרות שכבר בקושי ראה על מה הוא יורה, אבל משהו תפס את זרועו מאחור וחטף ממנו את האקדח בכוח, וחסן הבין שהפעם זו זרוע אנושית.

"כל הכבוד, שלג", אמר הגבר שאחז בחסן, "כבר מזמן לא הייתה לנו מכת מזיקים".

"מי אתה?" נאנקה דניאל.

"תראה מה זה! גנבים שואלים שאלות את בעל הבית!"

בתשובה נשמע משהו בין יללה לבין צחקוק דק, שבבירור היה חמוד מדי עבור יצור שכיסח את שניהם בלי להיפגע כלל. הם שמעו את טיפוף כפותיו של היצור ששמו שלג על הקרח, ונראה שהוא מצליח לרוץ על הקרח בלי שום בעיות, כאילו היה אדמה רכה.

"אני מצטער", אמר חסן, "היינו צמאים ו…"

"את התירוצים תשמרו לאיליה קפיטולינה. אם אני אחליט שאתם שווים את הזמן שלה בכלל".

4 תגובות

  1. אז רק סילביאון נשאר/ה…

  2. ממש מהפח אל הפחת.

  3. אני לא מבין דבר אחד
    לאנשים אין מושג מה זה פוקימון בעולם הזה?
    הבורות של אנשים…
    ואח"כ אומרים שאני מבזבז את הזמן שלי…
    אף אחד לא יודע מה הם בכלל
    זה עצוב

  4. כנראה שבעולם הזה לא יצאו המשחקים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.