ראשי / יצירה / גורל אפל / פרק 54 – בדיחות גרועות!

פרק 54 – בדיחות גרועות!

"אבל עד היום אף אחד לא הצליח לצאת מכאן, לא?" שאל אייר את סאנס כשכל השאר הגיעו. "טוב, ברעיון כן, המקום הזה הוא כמו שואב קסמים גדול. הוא שואב את הקסם ולא נותן להשתמש בו כמו שצריך וגם אי אפשר לטפס למעלה. גם אם מישהו יהיה מספיק חזק כדי לטפס את כל הדרך", אמר והביט באייר, "הקסם כאן חוסם אותו מלצאת". "אבל לך יש תוכנית, נכון?" שאל קרלוס, זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא דיבר מאז שבלאק ניצח אותו. "תמיד יש לך תוכנית…" קרלוס נראה שונה ממה שהוא היה בהתחלה, הוא היה נראה שבור. בלאק לפתע קלט שהוא מתחיל לרחם עליו וסילק את המחשבות האלה מהראש שלו. "טוב זה יותר הימור מאשר תוכנית", אמר סאנס בקול מתנצל, "הקטע הוא שההימור הזה יכול להרוג אותנו לגמרי". "אתה צוחק עליי?" בלאק התפרץ על בכנס, הוא היה צריך לצאת כמה שיותר מהר וסאנס אמר שיש לו דרך החוצה, הוא לא אמר שום דבר על הימור. "אתה אמרת שיש לך איך לצאת מכאן! ועכשיו אתה רוצה שנפקיד בידיך את החיים שלנו?" "לא בידיי, כי יש לי רק אחת", אמר סאנס והרים את הזרוע החסרה שנקטעה באמצע. קרלוס מהצד התחיל לצחוק, את בלאק זה רק עצבן יותר. "אבל מה גורם לך לחשוב שאנחנו יכולים לצאת בזמן שכל מי שנפל לכאן אף פעם לא הצליח?" שאל אייר, הוא כנראה היחיד ששמר על ראש צלול ולקח חלק חשוב בשיחה. "טוב אתה מבין, בצד שלנו יש שני דברים שלא היה לאף אחד אחר לפני", אמר סאנס בקול מלא חשיבות עצמית. "קודם כל נמצא איתנו המנהיג של הארגון. הרי זה ידוע שלמנהיג יש איזו שהיא השפעה על כל המקום הזה", אמר סאנס והחווה בידו האחת על כל מה שסביבו. "זה לא מספיק", אמר קרלוס בקול קודר, "אחד הסבים שלי נפל לכאן ואף פעם לא יצא. אם זה היה קשור אחד לשני אני בטוח שהוא היה מצליח לצאת". "כן… אני זוכר את ראל", אמר סאנס בנוסטלגיות, "הוא היה בחור שכיף לחגוג איתו", הוא בהה באוויר ושקע בזכרונות. "אמרת שני דברים", קטעה מרייה את זכרונותיו. "כן, כן", הוא התנהג כאילו עכשיו הוא נרדם והתעורר בבהלה. "הדבר השני הוא, שהשארתי חלק ממני מאחור, וזה יכול לשמש כשער". "אם אתה מתכוון לזרוע שלך, אני לא חושב שזה יעבוד.", התחיל קרלוס להגיד, "אתה צריך מקור קסם חי כדי לעשות את זה. היד מתה יותר מדי זמן". "לא התכוונתי ליד", ענה לו סאנס והוריד את צווארון חולצתו כדי לחשוף את החזה השלדי שלו. בלאק לא ראה משהו יוצא דופן, כמה עצמות חזה ופה נגמר הסיפור, אבל נראה שכל השאר הסתכלו בזה בעניין רב. "הם לא מסתכלים על מה שנמצא שם, הם מסתכלים על מה שלא נמצא שם", אמר סאנס לעבר בלאק. בלאק שהרגיש עוקצני במיוחד היה חייב להגיב לו, "לב?" שאל רטורית. "האמת? כן, לב", התשובה גרמה לבלאק להתבלבל. "אתה מבין, לפני שנפלתי נתתי משהו לחבר שלך, ריי". אזכור השם של אחד מחבריו גרם לבלאק להזדקף ולהקשיב בקשב רב. "במשך… הרבה זמן, הלכתי עם תליון כחול בצורת לב, הסיבה לא משנה כרגע", אמר לנוכח המבטים, "בתוך הלב הזה יש חלק מהכוח שלי. אם אני אצליח לקשר בינינו לבין התליון אני אוכל לשגר אותנו מכאן". "ולמה זה מסוכן כל כך?" שאל בלאק בחוסר הבנה. "כי אם בדרך אני אאבד את הקשר ביני לבין התליון אנחנו נהפוך לשום כלום". כל השאר ישבו על הספות בשתיקה, הזדמנות לצאת אבל גובלת במוות, האם זה באמת שווה את זה? "אני בפנים", אמר בלאק לפתע. "אתה בטוח? אתה צריך להיות מודע לזה שיש סיכוי גבוה שתמות", אמר סאנס באזהרה. "אני מעדיף למות מאשר לשבת כאן בחוסר מעש כשהחברים שלי צריכים אותי", אמר בהחלטיות. "אני משער שאתה צריך גם אותי בשביל זה, מאחר ואני עקרונית עדיין המנהיג", אמר ונעמד על רגליו. "כן זה יכול לעזור. אייר, אני מתאר לעצמי שאם קרלוס הולך אז גם אתה", שאל סאנס ואייר הנהן בראשו. סאנס הסתכל על מרייה במבט מלא משמעות. "מרייה, את גם באה נכון?", שאל קרלוס כאילו זה מובן מאליו שהיא תגיד כן, אבל היא פשוט שתקה ובהתה באוויר. "מרייה?" הוא שאל והתקרב אליה, אבל היא פשוט רצה לאחד החדרים וסגרה את הדלת. קרלוס רצה ללכת אליה אבל סאנס עצר אותו, "תן לה זמן. גם ככה אני לא יכול לעשות את זה כרגע, אני צריך כמה ימים", אמר בקול מרגיע. בלאק עמד להגיד משהו כשהכאב האדיר ההוא בצד ראשו חזר. הוא מצא את עצמו בתור נער, נאבק בקרב עם עוד ילד שנראה לו מוכר במידה משונה. הקרב היה צמוד אבל בלאק ניצח בסופו של דבר. אייר הופיע לאחר מכן, "ראול, אתה מסתמך יותר מדי על הכוח שלך, אין לך טכניקה. לאיוס, אתה מוותר מההתחלה ואפילו לא מנסה לנצח, רק לשרוד." אמר בקול של מורה שמראה לתלמיד שלו איפה הוא בדיוק טועה. "אבל אבא, הוא חיית אדם, מה אני עוד אמור לעשות?" אמר הילד שעכשיו בלאק הבין למה הוא מוכר לו כל כך, בקול מתגונן. "זה לא משנה. אתה צריך לנסות לנצח בכל מצב שהוא, גם אם המצב נראה אבוד לחלוטין. איפה אחיך?" שאל אייר את בלאק לפתע. "אתה מכיר את ראיין, בטח מתחבא לו באיזו ספרייה", ענה לו בלאק בקול מתנצל. "אם הוא לא היה הבן של אבא שלך, תאמין לי שהייתי דואג להפוך אותו לממושמע כמו שחייל צריך להיות", אמר אייר ונאנח, "שוב", אמר ולאיוס ובלאק נכנסו לעמדת קרב. בלאק חזר להווה כשהוא שכוב על הרצפה ויד אחת מכסה את העין שלו, אייר וקרלוס הסתכלו עליו בבהלה מלמעלה. הוא התנער ונעמד על רגליו. "אתה בסדר?" שאל קרלוס בקול מלא דאגה, אבל זה לא עניין את בלאק בכלל. "אתה… אתה אבא של לאיוס", אמר והסתכל על אייר. אייר הסתכל על בלאק בצורה מוזרה וזקף את ראשו שלו, "כן, יש עם זה בעיה?" "אם אתה אבא שלו, למה עשית את כל זה? למה פשוט לא סיפרת לו מההתחלה? למה לא עזרת לנו או לפחות לו? למה היית צריך להילחם בו, ולהרוג את הפוקימון שלו?" צעק בלאק. כנראה שבלאק עבר את הגבול כי לפתע אייר נראה עצבני, וזה היה נראה מפחיד. "זה לא היה בכוונה! אתה באמת חושב שהייתי עושה דבר כזה לבן שלי?" צעק בחזרה, הוא לא התכוון לשבת בשקט ולקבל את התוכחה של בלאק בלי להחזיר. "אני לא יודע. נראה שהאבות כאן אוהבים למחוק לילדים שלהם את הזכרונות", אמר ובבירור התכוון לאייר וקרלוס. "אתה חושב שזאת הייתה בחירה שלי למחוק לו את הזכרונות? זאת הייתה הבחירה של אבא שלך! בתור עונש!" בלאק ראה את העיניים של אייר בורקות, כאילו כל רגע הוא יכול לפרוץ בבכי, הוא לא חשב שאייר בכלל מסוגל לבכות. "אולי כדאי שפשוט נרגע", אמר קרלוס וניסה להרגיע את אייר. "אוי תשתוק כבר", אמר בלאק בלאות, "הרי הגענו למצב הזה רק באשמתך". קרלוס הסתכל על בלאק בתדהמה. סאנס מצידו פשוט הסתכל מהצד על כל הסיטואציה בעניין ושעשוע. הם עמדו בשתיקה כמה רגעים. "עשיתי את זה כדי שיהיה חזק יותר", אמר אייר לפתע. "רציתי שהוא יתחזק, שאף אחד לא יוכל לשבור אותו כמו ששברו אותי, שיתעלה מעליי. זה למה לא סיפרתי לכם כלום מההתחלה", אמר בקול מובס והתמוטט על הספה. קרלוס הסתכל על אייר, "לא חשבת לדבר איתי על זה?" שאל בקול פגוע. "לדבר איתך? על מה? על זה שאני רוצה להציל את הבן שלי שאתה הורית למחוק אותו?" שאל בסרקסטיות. "אתם יודעים מה אני חושב?" אמר לפתע סאנס בקול מלא תובנה. "אני חושב שאני בחיים לא אבין שלדים מכוסים בעור", אמר כאילו התובנה הזאת היא תובנה משנת חיים. קרלוס אייר ובלאק הסתכלו עליו במבט לא מאמין ואז התחילו לצחוק. בהתחלה הצחוק היה קטן, אבל לאט לאט הוא גדל עד ששלושתם היו צריכים לשבת כדי לא ליפול על הרצפה. סאנס נראה מאוד מרוצה מעצמו. "טוב, היה לי ממש כיף להרגיע כאן את הרוחות", אמר והתמתח "אבל נראה לי אני אצא החוצה קצת כדי לחלץ עצמות", אמר וגרם לשלישייה להמשיך לצחוק בזמן שהוא יצא החוצה. הם המשיכו לצחוק לכמה דקות עד שהפסיקו ונרגעו. קרלוס הסתכל על בלאק במבט משונה, בלאק תיאר לעצמו שככה אבות מסתכלים על הילדים שלהם. "אל תחשוב שזה משנה משהו בינינו. אתה עדיין אשם בכל הדבר הזה", אמר בלאק וראה איך המבט מתפוגג מהפרצוף של קרלוס. "אמרת את זה בעצמך בלאק, יש לו חולשה. אתה באמת חושב שהוא רצה שזה מה שיקרה?" שאל אייר בעניין. בלאק לא חשב על זה, האם גם קרלוס הוא קורבן אם כך? אבל אם הוא קורבן, אז קורבן של מי הוא? "כשאני חושב על זה… איך בכלל כל זה קרה?" בלאק רצה לדעת אם אולי יש מישהו אחר מאחורי כל מה שקורה כאן. "זה הכל באשמת פיראס", סאנס נשען על המשקוף של הדלת, בלאק אפילו לא שם לב שהוא נכנס בחזרה. "פיראס הוא… יש בו רשע בצורה אחרת. הוא מגיע מאיזושהי קבוצה של אנשים – לא, אנשים היא לא המילה הנכונה, ישויות – שכרגע המטרה שלהם לא חשובה. חשבתי שטיפלתי בקבוצה הזאת בעבר אבל מסתבר שטעיתי, בקרב האחרון שלנו גיליתי שפיראס בוודאות מהקבוצה ההיא. פיראס עשה הכל פחות או יותר. הוא גידל את קרלוס להיות ילד יהיר, הוא טיפל במרייה בזמן הלידה, ערך ניסויים בך ובראיין, ושינה את אייר למה שהוא היום. כשחושבים על זה אולי באמת עדיף ככה", אמר בקול מהורהר, "הרי אם אתה ולאיוס הייתם נשארים איתנו הייתם או בשליטתו או מתים, אף אחת מהאפשרויות לא טובה יותר מהשנייה. אני אטפל בפיראס כשנחזור". כל השלושה הסתכלו על סאנס כשלפתע מרייה פתחה את הדלת ויצאה בסערה. "אני מוכנה, אני רוצה לחזור!" אמרה בקול מלא רגש. "כפי שאמרתי לקרלוס, זה תהליך שייקח כמה ימים. אבל אני שמח שאת מסכימה לבוא", אמר סאנס בחיוך. קרלוס רצה להגיד משהו למרייה אבל היה נראה בבירור שהיא מתחמקת ממנו כשהיא חזרה לחדר. היה לו מבט פגוע על הפנים והוא נחת על הכורסא בחבטה. "היי מה איתך קרלוס?" שאל סאנס בדאגה "אתה… חיוור כמו שלד", הבדיחה הוציאה צחוק קטן מקרלוס ששקע שוב בדיכאון. "אתה רציני סאנס? אולי מספיק עם הבדיחות האלה שלך? קורה כאן משהו רציני", אמר לו אייר בתוכחה. "נו באמת אייר, אל תהיה כזה צולע" אמר ונחנק מצחוק, קרלוס הצטרף אליו ואייר פשוט הליט את פניו בידו ונאנח. "הוא צודק סאנס, זה טיפה רציני", אמר קרלוס, תוך כדי צחוק. "אוי תעזוב אותך מאייר, אתה מכיר אותו, הוא סתם מכחיל מדאגה", קרלוס לא הצליח לעצור בעצמו וצחק צחוק גדול. "אה אז אנחנו יורדים לפסים אישיים, מוח עצם? אני אהנה לפרק אותך לחתיכות. כדאי לך להתנצל", אמר אייר ונעמד. בלאק היה חייב להתערב, "אני חושב שכדאי שתתנצל", אמר בקול נזהר. "הוא צודק", אמר קרלוס והסתכל על אייר בחשש. "מה, בלאק? אל תקשיב לו, הוא תמיד היה רואה שחורות", בלאק לא ידע על מי להתעצבן, על סאנס עם הבדיחות הגרועות או על קרלוס שצוחק מהן. "טוב טוב, אני אפסיק." אמר סאנס בקול נרגע מהצחוק "אני לא רוצה שקרלוס ימות מצחוק", אמר והתפקע מצחוק. "לא הבנתי את הבדיחה האחרונה", אמר בלאק בקול לא מבין. "סבא של קרלוס היה בדיוק כמוהו, צוחק מכל בדיחה גרועה", אמר אייר והדגיש את המילה גרועה. "כשהוא הגיע לגיל ממש מבוגר סאנס סיפר לו בדיחה והוא צחק כל כך הרבה עד שהוא נחנק מצחוק ומת". בלאק לא ידע מה לעשות עם פיסת המידע חסרת הערך הזאת באותו הרגע. "טוב, צחקתם מספיק", אמר אייר בניסיון לעצור את שניהם. "כן, כן, אתה צודק… אחרי הכל אנחנו עדיין קבורים בצרות אתם יודעים", קרלוס ניסה לעצור את עצמו מלצחוק ללא הצלחה. "לא אמרת שאתה צריך לארגן משהו בשביל לשגר אותנו?" אייר ניסה לגרום לסאנס ללכת. "כן אתה צודק… אבל יש לי בעיה אחת גדולה", אמר סאנס בקול מיואש. אייר שראה פירצה ישר שאל "מה הבעיה?". "הייתי רוצה להיות רציני ולקחת את העניין בשתי הידיים אבל אני לא יכול", הוא הרים רק את היד השלמה היחידה שלו והמשיך לצחוק כשאייר הלך לדפוק את הראש באחד מקירות הבית. בלאק לא ידע מה בדיוק לעשות באותו הרגע, "נראה לי שאני… אני אלך לישון", אמר והתרחק באיטיות מסאנס וקרלוס שעדיין צחקו על הספה כמו שני ילדים קטנים. "אתה יודע איך בלאק כשהוא ישן?" שמע בלאק את סאנס שואל את קרלוס, "הוא ישן כמו מת!" שניהם המשיכו לצחוק ובלאק פשוט גלגל עיניים ונכנס למיטה. כשהוא עצם את העיניים הכאב בצד הימני של הראש שלו חזר והוא התחיל לראות עוד זיכרון. לפי איך שזה נראה הוא היה באימפריום פאלאס, חול ים תחת רגליו והים באופק. זה היה לילה, לפי האורות הצבעוניים והמוזיקה זאת הייתה אמורה להיות סוג של מסיבה. "נו אל תהיה כבדים, יהיה כיף", נשמע כולו של לאיוס והוא דחף את ראיין ובלאק לעבר המסיבה. ראיין הסתכל על כל המצב במבט קריר ובלאק לא ידע בדיוק מה לעשות שם. בסופו של דבר לאיוס התייאש ונאנח, "אתם מקרה אבוד שניכם. אני הולך לעצמי מישהי חמודה לבלות איתה. אל תסתבכו בצרות", אמר ונעלם בין כל הרוקדים. "אז… מה אתה רוצה לעשות עכשיו?" שאל את ראיין בחוסר נוחות. "לא יודע. מה אתה רוצה לעשות?" החזיר לו ראיין בקול נטרלי. "ללכת?" הציע. "אם בא לך", אמר ראיין והתחיל ללכת לכיוון הדירה שהייתה להם באזור כשלפתע בלאק ראה אותה. היא עמדה בצד, הסתכלה על כל העניין בחוסר התעניינות והייתה לה כוס משקה ביד. כמה בנות דיברו איתה צחקקו ונעלמו כמו לאיוס, והיא עמדה מהצד ונראה שהיא פשוט מחכה שהכל יגמר והיא תוכל ללכת הביתה. ראיין נעמד במקום כשראה שבלאק לא מתקדם. "תגיד ראיין… מה אני עושה אם אני רואה מישהי שמוצאת חן בעיניי?" שאל בלאק בחשש. "אמ… אני לא חושב שאני האדם המתאים לשאול. אולי תשאל את לאיוס?" הציע ראיין בתור ברירת מחדל. "לאיוס? אני אבקש טיפים מפיראס וסאנס לפני שאני אבקש טיפים ממנו", זה חילץ צחוק קטן מראיין, משום מה הוא לא הרבה לצחוק או לחייך לאחרונה. "אני חושב שאתה פשוט צריך ללכת ולהציג את עצמך", הציע ברצינות הפעם, בלאק הנהן והלך לעברה. 'לא לדאוג, פשוט להציג את עצמי וזה הכל. לא קשה' הרגיע את עצמו בלאק בראש. כשהוא התקרב אליה היא הייתה אפילו יפה יותר, השיער הבלונדיני, העיניים הכחולות, תווי הפנים העדינים והמרגיעים שלה. בלאק נשאר בלי מילים. היא הסתכלה עליו לכמה שניות ובסוף החליטה לדבר. "אפשר לעזור לך?" שאלה בתמיהה. "אני להכיר נעים בלאק", אמר בלאק ואז קלט שהמשפט יצא בצורה ממש מטומטמת. "זאת אומרת, אני בלאק, נעים להכיר", הוא הרגיש שחם לו משום מה ולא הבין למה, לא היה לו חם עד עכשיו. "בלאק מה? נעים להכיר בלאק, אני אלה", אמרה והושיטה לו את היד ללחיצה, הוא החזיר לה לחיצה רפה והשפיל מבט, לא היה לו בדיוק מושג מה הוא צריך לעשות אחרי זה. "אז בלאק, רצית משהו?" היה נראה לבלאק שהיא נהנית לגרום לו אי נוחות ולהתעלל בו. "פשוט אה… ראיתי אותך כאן וחשבתי לעצמי שאם אין לך חבר… כאילו את ממש יפה אז קרוב לוודאי שיש לך… לא שהתכוונתי להתחיל איתך כשאני יודע שיש לך חבר…", בלאק הבין שזה לא הולך כמתוכנן. "אתה מנסה להציע לי לצאת איתך?" שאלה בגיחוך. בלאק הרגיש צביטה בלב, להידחות ככה זה היה כואב יותר מלקבל "לא". "אני… אני פשוט אלך", אמר והצביע לכיוון ראיין. "חבל, כי אם היית מציע כנראה הייתי אומרת 'כן'", צעקה לו אלה מאחוריו. הוא נעצר במקום והסתובב אליה, "באמת?" שאל בפליאה. "לא אחת מעשרת ההצעות הכי טובות שקיבלתי בחיים", אמרה ובלאק הרגיש שהוא מסמיק וקיווה שאורות המסיבה מחפים עליו, "אבל ראיתי יותר גרועות. פעם מישהו הציע לקנות ממני את הגרב שלי בתור משפט פתיחה", אמר אלה ובלאק צחק, הוא הרגיש שהוא צוחק יותר ממה שהוא אמור לצחוק אבל הוא לא הצליח לעצור בעצמו. "אוקיי אז… רוצה ללכת לעשות משהו?" שאל אותה בחוסר ביטחון. "יש לך משהו בראש?" שאלה עם חיוך זוהר שגרם לבלאק לאבד קצת ריכוז. היה על החוף איזו מסעדה קטנה שהייתה רחוקה מעט מהמסיבה והרעש היה יותר נסבל בה. אלה ובלאק נכנסו אליה והתיישבו, מכרו שם המבורגר וצ'יפס, בלאק הזמין המבורגר רגיל כשאלה הזמינה המבורגר שלוש שכבות עם כל התוספות. היא קלטה שהוא מביט בה בפליאה, "מה? אתה רוצה שאני אמשיך לעמוד על הרגליים שאני אוכלת נבטי חיטה?" שאלה בקול. "לא, פשוט לא חשבתי שאישה יכולה לאכול כל כך הרבה…" אמר בלאק בחשש. "למה? כי אתה חושב שגברים יותר טובים מנשים גם בזה?" שאלה אלה בתוקפנות. בלאק נמלא בהלה לרגע, "תרגע, אני סתם צוחקת. אתה בחור די רגיש יחסית לגודל הענק שלך", אמרה והחוותה בידה על כל הגוף שלו. "ת…תודה?" הוא לא היה בטוח איך להגיב על האמירה. "אין על מה", אמרה וההזמנה הגיעה אליהם לשולחן. "וואו אני גוועת!", אמרה ובאותם הרגעים בלאק התבונן, מוקסם, בתהליך בו מישהי כל כך קטנה הצליחה לחסל בתוך דקה המבורגר שהיה לוקח לו חצי שעה לסיים. הם ישבו שם ודיברו, על המסיבה, על החברים שלהם, בלאק סיפר על ראיין, האח שהוא החשיב כחבר הכי טוב שלו וכשותף שלו בכל דבר. אלה סיפרה שהיא יתומה והיא מקבלת קיצבה כי ההורים שלה נהרגו באיזשהו מבצע. היא גדלה בבית יתומים והגיעה למסיבה עם כמה מהחברות שלה משם. "אני חושב שכדאי שנחזור", אמר בלאק שהרגיש הרבה יותר נינוח ליד אלה כרגע. אחרי הליכה קצרה שבה הם לא דיברו הם חזרו למקום בו נפגשו, בלאק לא ידע בדיוק מה להגיד, הוא פשוט התנדנד עם רגליו קדימה ואחורה, כנראה אלה הרגישה את החשש שלו אז היא הראשונה ששברה את השתיקה. "נהניתי מאוד הערב", אמרה בחיוך מלא אור, "גם אני", החזיר לה בלאק. "חשבתי שאולי… נוכל להמשיך ליהנות ככה גם בעתיד", בלאק הרגיש שהוא ממש נשרף באותו הרגע, הוא לא ידע מה בדיוק היא תגיד וזה הלחיץ אותו. "גם אני חושבת ככה! טוב אם אתה רוצה אתה יכול להתקשר אליי הביתה, תבקש אותי ויקראו לי.", אמרה אלה והתחילה להקריא את המספר כשבלאק התחיל לחפש על מה לכתוב. לפתע לאיוס הופיע משום מקום וקטע את הקראת המספר, הוא היה נראה שתוי. "היי בלאק!" אמר והניח יד על כתפיו ותוך כדי נשען עליו. "אני רואה שאתה מנסה להשיג לך בחורה חמודה מה?", אמר והסתכל על אלה, באותו הרגע בלאק קיווה שהאדמה תיפתח ותבלע אותו, אבל לא נראה שאלה מתרגשת מזה. זה רק גרם לו להעריך אותה אפילו יותר. "תאמיני לי, הוא קסם של בחור", אמר לאיוס והתקרב לאלה בצעדים מתנדנדים. "חבר שלך?" שאלה אלה ובלאק רק משך בכתפיו כאילו הוא אומר 'מה אני כבר יכול לעשות?' "השם הוא לאיוס", אמר לאיוס מלא חשיבות עצמית, "וכדאי לך לתת לבחור כאן כבוד אה? אחרי הכל הוא המנהיג הבא שלנו", אמר והניח עליה אצבע שהיא הזיזה מעליה ללא מאמץ. "המנהיג הבא? למה אתה מתכוון?" שאלה אלה בחוסר הבנה. "את כרגע מסתכלת על…" הוא עשה עצירה דרמטית ובלאק הרגיש שהפעם הוא פשוט רוצה לחפור בור ולקפוץ לתוכו, "ראול בלאק קראטוייה-רזארה! הבן של המנהיג הנוכחי והיורש המיועד של כל זה!" אמר והחווה בידו על כל מה שסביבו. השינוי באלה היה ניכר, החיוך שהיה על פניה נעלם כאילו הוא אף פעם לא היה שם והניצוץ בעיניים שלה השתנה בעיני פלדה קרות. "נראה לי שעדיף שלא ניפגש יותר", אמרה והתחילה להתרחק. "מה אבל חשבתי שאמרת…", התחיל בלאק לומר ונקטע באמצע, "כן אני יודעת מה אמרתי, אני לא עד כדי כך טיפשה הוד מעלתך", אמרה וקדה קידה לעגנית כשהיא מדגישה את שתי המילים האחרונות בגועל. "לא מאמינה שביליתי איתך את הלילה הזה", אמרה והתחילה להתרחק בזעם. "אני לא יודע למה… אבל יש לי הרגשה שדפקתי משהו", אמר לאיוס בהרהור. בלאק הסתכל על לאיוס במבט מאשים ונאנח בינו לבין עצמו, הוא הרגיש חיבור חזק בינו לבין אלה שבינתיים נעלמה לה, אז מה בדיוק קרה? הוא התחיל ללכת לכיוון הבית כשראיין הופיע לצידו משום מקום. "אני מבין שזה לא עבד כמתוכנן", למי ששמע מהצד זאת הייתה יכולה להישמע כמו שאלה חטטנית אבל בלאק ידע שזאת פשוט אמירת עובדה, "כן אתה צודק", אמר ונאנח בזמן שלאיוס עמד באמצע הדרך, צחק על עציץ ואז עמד להשתין עליו, בלאק וראיין עצרו אותו לפני שהספיק והובילו אותו לבית. בלאק חזר להווה וחשב על מה שראה, הוא בחיים לא חשב על אלה ככה, לא במובן רומנטי. אבל אחרי שראה את אלה מהעיניים הישנות שלו הוא התחיל לראות אותה במובן הזה יותר ויותר. אלה הייתה יפה אין ספק, היא הייתה רגישה, ומבינה. בלאק התחיל לכעוס על עצמו שהוא לא ראה את זה קודם לכן. הוא החליט לבסוף שזה בזבוז זמן והלך לישון, החלומות שלו היו מלאים בנערה עם שיער בלונדיני בצבע זהב ועיניים כחולות.

7 תגובות

  1. הקטע המצחיק- זה היה יכול להיגמר אחרת אם בלאק היה פשוט אומר לה "את באמת הולכת להאמין לבחור שיכור כמו האחד הזה?"

  2. מעניין אותי לפני כמה זמן זה קרה בעבר

  3. עדו, אני משער שהיא עדיין הייתה מגלה, במוקדם או מאוחר.

  4. ברור, אבל זה עדיין אירוני

  5. יותר מעצבן לקרוא כשזה כתוב ככה בפרקים הקודמים היה יותר נוח לקרוא

  6. זה לא היה ככה כשזה עלה, משהו קרה

  7. אתקן את זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.