פרק 14: הקורבן / איידן סוייר

היצור המפלצתי נשם עמוק פעם נוספת, והפעם ירק מלועו מטח של סלעים לעבר דניאל. היא הספיקה להשתטח על האדמה ברגע האחרון, בעיקר בזכות איזיס שהייתה מוכנה לכך.

"מה הדבר הזה?!" חסן בקושי הצליח לצייץ.

"איזיס אומרת שהוא נקרא גראודון. פוקימון אגדי, חזק הרבה יותר מכול מה שראינו עד עכשיו. תיזהר!"

מטח סלעים נוסף יורט בהצלחה בידי איזיס. שלג ירה קרן קרח לעבר גראודון, אבל נשימתו החמה המיסה את הקרח עוד בטרם הספיק לפגוע בו. גראודון פער את לועו למתקפה נוספת, כשלפתע, סילון מים פגע בו ממקום לא ידוע. נראה שהמים הכאיבו לו מאוד משום מה, וכולם הביטו לראות מה מקור המים.

"שם למטה!" קרא חסן.

מהמנזר שלמרגלות ההר התגלגל מה שנראה כמו כדור כחול גדול. וירה סילוני מים לעבר ראש ההר. נראה קשה מאוד לכוון אותם למרחק שני קילומטרים כלפי מעלה, ובכול זאת נראה שהיצור מסוגל לעשות זאת. עינה השלישית של איזיס החלה לזהור, והכדור הכחול התעופף מעלה בכוח טלקינטי והתרומם מעל לפסגת ההר תוך מספר שניות. במבט מקרוב, אפשר היה לראות שהוא בעל פנים ושני סנפירים של לווייתן.

"עוד מפלצת?" שאל חסן.

"זה וויילמר, ואיזיס אומרת שהוא בצד שלנו".

= = = = =

ביל הובא אל בית המשפט, הושבע כמו מקס, והתבקש לספר על מחקריו בפני השופטת ושאר הנוכחים. כשסיים, עלתה הפעם אניה לתחקר אותו ראשונה.

"מה היו יחסיך עם מקסוול דרווין?" שאלה.

"הוא הזמין אותי להוואן לספר על המחקרים שלי, בדיוק כפי שסיפרתי לכם עכשיו".

"ומדוע עשה זאת?"

"כפי שהבנתי, מקס סבל מאובדן זיכרון וביקש לדעת על המחקרים שלי כדי להבין מי עומד מאחורי ההפללה שלו".

"אם כך, גם מר דרווין וגם דוקטור קוצ'רובה סברו שהנאשם הופלל. לו היה מאמין שהוא אשם, לא הייתה לו סיבה לנסות לגלות את האמת. אני צודקת?"

"אני מתנגד!" קם שוב אנדרוס, "העד לא יכול לדעת זאת!"

"ההתנגדות מתקבלת", אמרה השופטת.

"תודה, ההגנה סיימה", אמרה אניה.

אנדרוס לא הספיק להתיישב שוב לפני שניגש לחקור את ביל.

"תזכיר לי שוב את שמך?"

"ביל".

"שמך המלא בבקשה".

"ביל הוא שמי המלא".

"מעניין. איך זה יכול להיות?"

"ויתרתי על שם המשפחה שלי כמחאה נגד הממסד".

"הבנתי", גיחך אנדרוס, "ונגד מה בדיוק אתה מבקש למחות?"

"נגד ההתייחסות לתחומי המחקר שלי כאגדות וחוסר קבלה שלי כחוקר פוקימונים מן המניין".

אנדרוס פנה אל ויויאן. "כבוד השופטת, אני חושב שברור עם איזה מין אדם יש לנו כאן עסק. הוא לא יודע כלום על המקרה, ואני בספק אם הוא יודע משהו בכלל. אין לי שאלות נוספות אל העד".

= = = = =

קרב אדירים התחולל בין שלושת הפוקימונים לבין גראודון. וויילמר ירה סילון מים אשר שלג הקפיא והפך לחנית קרח. גראודון לא המיס אותו הפעם, כי העדיף להיפגע מהקרח ולא ממים, והקרח ננעץ בשריונו אך בקושי חדר אותו. במקום לנסות להגן על עצמו, גראודון תקף במלוא העוצמה עם רעידת אדמה שהרעידה את ההר כולו. כל הנוכחים נפלו מרגליהם ושני המבנים התמוטטו, ובמקומם ניצבו שתי ערימות של אבנים.

"איזיס, תפני את האבנים מהמזבח!"

"אין לנו זמן לזה, גראודון יכסח אותה", אמר חסן, "עדיף שנעוף מפה!"

"אני לא חושבת שאנחנו יכולים".

איזיס כבר נראתה מותשת מהקרב הקצר, וכעת נורה לעברה מטח סלעים שלא את כולם הצליחה להסיט. בשניה הבאה היא הייתה קבורה מתחת לסלע גדול, שהיה מוחץ אותה למוות אילו הייתה בעל חיים רגיל. במאמץ רב הצליחה איזיס להילחץ מקברה, להופיע מטר אחד רחוק יותר ולירות קרן על-חושית על גראודון, אבל המתקפה שלה הייתה חלשה מדי, וגראודון העלה מן האדמה זקיף אבן בודד שספג את הקרן במקומו. לא נראה ששום מתקפה שספג עד כה החלישה את כוחו העצום.

"איך מתמודדים עם הדבר הזה?" שאלה דניאל.

איזיס שמעה אותה. היא הביטה לעבר גראודון, ואז החליפה מבטים עם וויילמר. כעבור רגע ענתה לדניאל את התשובה.

"איזיס, את… לא!"

"מה?" שאל חסן.

"איזיס, אל תעשי את זה!"

מאוחר מדי. וויילמר ירה מפיו סילון של קיטור היישר באיזיס, שלא ניסתה להתחמק וספגה את מלוא עוצמת המתקפה. כשאדי הקיטור התפזרו, דניאל הביטה באימה באיזיס חסרת ההכרה, ושמעה את קריאתו העמוקה של וויילמר.

"מה זה היה?"

"פוקימונים מתחזקים על ידי ניצחון בקרבות", אמרה דניאל, "החולשה של גראודון היא מים, ואיזיס חשבה שהדרך לנצח אותו תהיה לחזק את וויילמר…"

בינתיים, גופו של וויילמר הלך והתארך כמעט פי עשרה, עד שדמה במימדיו לספינה קטנה. סנפירים נוספים צמחו על צדי גופו וזנבו, לועו נפער עד למעלה ממחצית גופו, וסילון מים אדיר נורה ממנו והפיל את גראודון מצלע ההר. גראודון התדרדר כמה מטרים במורד ההר, והתחיל לטפס בחזרה למעלה כאילו הוא הולך על שביל חלק.

"איזיס…"

דניאל השליכה את ענף הסנה אל הקרקע אספה את איזיס המעולפת בזרועותיה. גראודון הלך והתקדם. וויילורד, הצורה המפותחת של וויילמר, הצליח לקנות להם כמה שניות ולא יותר.

"אנחנו חייבים לפתוח את השער כמה שיותר מהר", אמר חסן, "זאת הדרך היחידה שלנו לצאת מכאן בחיים".

דניאל שמעה את מילותיו בחצי אוזן. היא ניערה את איזיס בעדינות, אך לא נראה שהיא מגיבה.

"דניאל!" קרא חסן.

"מצטערת. אני שומעת".

"יש לך רעיון איך להקריב את הענף?"

"אם הוא לא פגיע לאש, אולי הוא פגיע לקור".

"נשמע שווה ניסיון".

חסן לקח את ענף הסנה ומיהר לעבר המקום שבו היה המזבח. כעת היה שם רק גל של אבנים, אבל הוא יכול היה לראות את הבמה המוגבהת, והתכוון להניח עליה את הענף. לפתע, ידו הוטחה הצדה בכאב חד ואצבעותיו נרפו בבת אחת.

"זה ילמד אתכם להתעסק עם איליה קפיטולינה".

חסן הביט לכיוון ממנו נשמע הקול. איליה קפיטולינה ניצבה על צלע ההר עם האופנוע שלה, אקדחה מכוון אליו. כשהביט שוב אל צלע ההר, הצליח לראות את ענף הסנה מתדרדר במורד עד שנעלם מן העין.

= = = = =

אחרי ביל עלתה להעיד שוטרת שחקרה את מותה של אלזה קוצ'רובה. לדבריה, דבר לא ידוע עדיין על זהות הרוצח, ובטח שאין שום דבר שעשוי לקשר בין המקרה הזה לבין ייבוש אגם מאי.

"תודה", אמרה השופטת, "האם למי מהצדדים יש אדם נוסף שהיה רוצה לזמן?"

אף אחד לא ענה.

"אם כן, בית המשפט ייצא להפסקה, ואחריה יינתן פסק הדין".

היא הכתה בפטיש וכל הנוכחים קמו יחד עמה.

"מה את אומרת?" שאל מקס בשקט.

"שאנחנו בצרות", ענתה אניה.

= = = = =

גראודון סיים לטפס אל צלע ההר. תנועתו של וויילורד אמנם הייתה מגושמת ביבשה, אבל הוא בכול זאת הצליח לזנק לעברו ונגח בו בראשו הלח. לילית קפצה מן האופנוע לעבר חסן אך נבלמה בידי שלג שעמד בדרכה בשיניים חשופות. איליה קפיטולינה כיוונה את האקדח ליריה נוספת, אבל דניאל תפסה את זרועה ולא נתנה לה לירות. השתיים צנחו לקרקע והחלו להיאבק.

"חסן", נאקה דניאל, "איפה הענף?"

"איבדתי אותו", אמר.

"איך יכולת?!"

"נראה אותך אחרי שמישהו יורה לך ביד!"

רק כשאמר את המילים הללו, הבין חסן שזה באמת קרה. הכאב שפעם בזרועו היה חד יותר משהרגיש מעולם, והוא הרגיש משותק, כאילו כל תנועה תעלה לו בכאב נורא אף יותר.

"שלג", הצליח לומר, "תפסיק להגן ותתחיל להתקיף!"

"לילית, תני לו את כל הכוח!"

לילית התחמקה מקרן הקרח של שלג וזינקה עליו בפה פעור, אבל שלג שמר על מרחק בטוח וירה קרן נוספת. הם המשיכו להילחם כך, הוא מנסה להתרחק והיא מנסה לצמצם את הפער, מטחים של כפור וברד נורים לכול עבר, ובמרחק מסוכן מהם נאבקות שתי הנשים. שני הקרבות הללו התגמדו לעומת הקרב של שני הענקים על צלע ההר. וויילורד היה גדול בהרבה וסוג המים שלו העניק לו יתרון, אבל נראה שאפילו זה לא מספיק כדי להביס פוקימון אגדי כמו גראודון, אשר כעת פלט חום רב כל כך עד שאייד אפילו את סילוני המים של וויילורד בטרם פגעו בו.

"שלג, מתקפת כפור!"

הרחבה על ראש ג'בל מוסא הפכה כעת לקרח חלקלק. לילית לא יכלה עוד לרוץ על פניה, וכמעט החליקה מפסגת ההר כאשר ניסתה להתקרב אל שלג. כעת היתרון בקרב היה שלו, והוא יכול היה לתקוף אותה בלי חשש שתתקרב אליו. הוא ירה קרן קרח, ועוד אחת, והמשיך לתקוף בזעם עד שפגע בלילית מספר פעמים. לפתע נהיה חושך מוחלט: לשבריר שנייה, שמש בין הערביים כבתה לחלוטין, וכששבה להאיר שוב, לילית החליקה היישר לעבר שלג והצליחה להתקיל אותו בכוח.

"צווחה!" קראה איליה קפיטולינה.

הקול הצורם שבקע מגרונה של לילית החריש את אוזני כולם. שלג לא הצליח לעשות דבר מלבד לנסות להגן על אוזניו, ולילית ניצלה את הפרצה בהגנתו ונעצה בו את שיניה. נראה שגם לגראודון לא אכפת מהרעש, והוא הרעיד שוב את האדמה בעוצמה חזקה כל כך, עד שכמה סלעים גדולים עפו באוויר והוטחו היישר בגופו של וויילורד. הוא ניסה להשיב לגראודון במערבולת מים, אך גראודון התחמק מהמתקפה בקלות על פני האדמה הרועדת, שהקרח בה הפשיר מייד, והטיח בוויילורד את גופו הקוצני.

"וויילורד, לא!" קראה דניאל.

וויילורד הביט בה, מנסה נואשות למנוע מאיליה קפיטולינה השרועה מעליה לכוון אליה את אקדחה. הוא הביט בחסן שכבר ספג קליע אחד וגופו דאב, בשלג שנחלץ בקושי ממלתעותיה של לילית, ובגראודון שעמד להנחית עליו מהלומה נוספת. בכול כוחו הוא הצליח לקום על זנבו וניצב לאורך במלוא גובהו. צלו, שהיה תמיד ענק, היה ארוך פי כמה וכמה לאור השקיעה, ולרגע אחד החשיך את כל הסביבה – וברגע הבא, הטיח את עצמו במקום שהיה המזבח.

"ווילורד, מה אתה עושה?!"

גראודון הסתער להתקפה נוספת. הוא הניף מעלה את זרועו השמאלית, וציפורניו צמחו בבת אחת לאורך של יותר מכול גופו. הוא הטיח את הזרוע לרוחב ראשו של וויילורד, אשר הספיק לקרוא בפעם האחרונה את קריאתו העמוקה לפני שראשו נערף.