ראשי / יצירה / יומנו של פוקימון / כפיר לוי

יומנו של פוקימון / כפיר לוי

יומנו של פוקימון / כפיר לוי

= = = = =

פרק 1: הפיצ'ו העצוב.

יומני היקר שלום, החלטתי להתחיל לכתוב יומן. קוראים לי נויבאט, והיום פגשתי פיצ'ו מאוד מאוד עצוב. כששאלתי אותו למה הוא עצוב, הוא ענה לי שהוא עצוב בגלל שהוא לא מתפתח לפיקאצ'ו, ושהוא לא מתפתח לפיקאצ'ו כי הוא עצוב. הפרדוקס הזה מאוד בלבל אותי, אבל החלטתי שאני אשמח אותו כדי לעזור לו להתפתח. בהתחלה הבאתי לו כדור. אחרי שהוא פיצץ את הכדור, גיליתי שהוא שונא כדורים. לאחר מכן גיליתי שהוא גם לא אוהב באנג'י, קפיצה בחבל, ומשוך בחבל (כן יש לי משהו אם חבלים, אבל זה סיפור אחר). הוא גם לא אוהב תופסת, מחבואים, אל הדגל ועוד משחקים פופולריים במקום שאני בא ממנו. בסוף אמרתי לו "שמע, אני אתן לך טיסה חינם עלי". אז הוא עלה לי על הגב שלי והתחלתי לעוף. בהתחלה הייתי מופתע מאוד שאני יכול לסחוב משהו ששוקל כמעט כמוני, אבל כעבור כמה שניות זה נגמר כשהתרסקנו על עץ. כך גיליתי שהוא שונא גם עלים באף ושאני שונא ענפים באוזן שמאל. אז אמרתי לו שנמאס לי ושאין לי כוח אליו, ועפתי לי לדרכי. כעבור חצי דקה התרסקתי על אותו עץ ממקודם. כך גיליתי שאני שונא ענפים גם באוזן ימין. באותו רגע שמעתי את פיצ'ו מתפקע מרוב צחוק, ואז ראיתי מחזה מדהים. ראיתי את פיצ'ו מתפתח לפיקאצ'ו. פיקאצ'ו הסתכל עלי, חייך, אמר "תודה רבה" והלך. אמרתי לעצמי "איזה גסות רוח, הוא אפילו לא נתן לי משהו בתמורה. לא הייתי מתנגד לאיזה סטייק עסיסי במסעדת חמש כוכבים, או אולי פרארי חדשה". זה הסיפור שלי להיום יומן יקר. מקווה שנפגש שוב מחר, אם ארכיאוס יחליט לא להפיל לנו את השמיים על הראש (אמונה פוקימונית נפוצה).

= = = = =

פרק 2: המאמן המוזר.

יומני היקר שלום. היום בבוקר אכלתי קוסקוס וקובה של אמא שלי. ואז יצאתי ליום מעייף במיוחד. עפתי ופתאום ראה אותי מאמן, המאמן רדף אחרי למשך כל היער וזרק מלא פוקדורים. מוזר שהוא פספס את כולם. אחרי מרדף קשה, הצלחתי לברוח לו וכבר התנשפתי. זה היה איזה 6 שעות בלי מנוחה. זה היה קשה. כשהתאוששתי, התחלתי לעוף לי ופתאום נתקלתי בשלושה צ'ריזארדים. הם מה שבני האדם קוראים להם "הערסים של השכונה". הם אמרו שהשטח שהייתי בו ביער שייך להם, אז אמרתי להם "שזה לא היער שלכם, זה יער חופשי וכולם יכולים להיות כאן". שעה לאחר מכן היה לי: סגול בעין ובידיים, כאב ראש נוראי ונראה לי שסדקתי את הכנף.  מזל שבדיוק עבר שמה הבן אדם הזה. הוא הבריח אותם בגלל שהם לא רוצים להיתפס. במזל הוא לא ראה אותי והמשיך. ואז קרה אותו דבר שקרה מקודם: הוא רדף בכל היער, אבל אז הוא אמר דבר חכם מאוד – "הנויבאט הזה מהיר וחכם מאוד, אני צריך להוציא פוקימון כדי להחליש אותו". הוא הוציא עלי את רטטה ושם איבדתי את התקווה שלי לגביו. הוא צעק על רטטה לתקוף, כמובן שהוא לא אמר במה לתקוף, אז רטטה לא עשה כלום. ואז רטטה לחש לי "תברח כל עוד אתה יכול, הוא מוזר". כמובן שלא הסכמתי לברוח, אז אחרי שהבסתי לו את שלושת הפוקימונים שהיו לו, שבואו נודה על האמת – ככה אין לי מושג איך הוא תפס גם אותם, הוא צעק: "אני שמוליק רוגב מהעיר… ואני אתפוס את הנויבאט הזה ואם לא אותו, אז נויבאט אחר". אז הוא התחיל לרוץ עד שהוא נתקל באבן והתגלגל למשך כל השביל. כשחזרתי הביתה בערב, חיכה לי סיר קובה וקוסקוס מלאים. זה היה הסיפור להיום, יומן יקר. מקווה שניפגש מחר אם הצ'ריזארדים לא יהרגו אתי לפני, ביי.

= = = = =

פרק 3: רוטום המסכן.

יומני היקר שלום, היום שלי התחיל נפלא, טיול בוקר נפלא עם כמה חוויות משעממות. עד שנתקלתי ברוטום. כן! פיזית ברוטום! הוא התנשף בלי מעצורים. הבאתי אותו לביתי הקטן, הוא התנשף והתנשף והתנשף עד שחלפו  שעתיים, עד שהוא הפסיק להתנשף. שאלתי אותו "מה קרה?" הוא ענה לי שהוא ברח מהמאמן המוזר שלו, הממש מוזר שלו! שאלתי אותו אם המאמן שלו נקרא שמוליק? אז הוא עונה לי שכן. שאלתי אותו איך הוא תפס אותו? וכשהוא ענה לי הייתי מופתע, הוא אמר לי שהוא רדף אחריו יומיים או יותר ולרוטום נגמר כוח להמשיך ולברוח. ואז הוא שאל אותי מאיפה אני מכיר את שמוליק? אז סיפרתי לו על היום המטורף שהיה לי לפני כמה שבועות. הוא היה מופתע. הוא סיפר לי על כמה הרפתקאות שלו עם שמוליק, כמו למשל: הניסיון לנצח את מכון האבן. הוא הוציא אותו כל הזמן, למרות שרוטום חלש על סוג אבן. אני התפקעתי מצחוק. רוטום המשיך לספר לי איך נשברו לו עצמות ואיך היה יותר סגול אפילו ממני אחרי שפגשתי את שלושת הצריזארדים המסוכנים ההם. אמרתי לו שהוא חייב לחזור למאמן שלו ואז הוא התחנן אלי שאני אשאיר אותו בבית שלי, אז הסכמתי והשארתי אותו בביתי הקטן.

– מעבר ליום חדש –

יומני היקר שלום, קמתי בבוקר ורוטום עדיין היה ישן, אז הלכתי לחקור. אחרי חקירה מעמיקה, גיליתי מה רוטום אוהב לאכול, לכן הלכתי לקטוף כמה כאלה. כשחזרתי, רוטום כבר היה ער וכמו שחשבתי, הוא חיפש לי במקרר, הוא היה שמח לראות שחזרתי עם מה שהוא אוהב לאכול. הוא אמר לי שהוא ממש רעב ושאני אניח את זה על השולחן. הוא התחיל לאכול, ואז אמרתי לו שנלך לשאוף קצת אוויר צח. התחלנו ללכת, כשהגענו לשביל, אמרתי לו לחכות לי באוויר, הלכתי לקטוף לו כמה פירות, באותו רגע עבר שם שמוליק שראה אותו וצעק: "מצאתי אותך, רוטום ארור". הוא הצליח להחזיר אותו לפוקדור. מצד אחד הייתי עצוב, כי מסכן רוטום, המאמן שלו זה שמוליק. מצד אחר הייתי שמח, כי הרוטום הזה היה מחרפן, הוא רק דיבר ודיבר. עד כאן הסיפור שלי להיום. ביי יומן, אני מקווה שעוד נפגש. אם שמוליק לא יתפוס אותי…

3 תגובות

  1. Avatar

    אני מקווה שאתם אוהבים את היומן שלי

  2. Avatar
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    חייב לומר, היומן חביב. מחכה לראות מה יקרה בהמשך

  3. Avatar
    דרגונלי הקדוש מהטלפון

    אני אהיה כנה, לא אהבתי בכלל. מזכיר לי ספר לילדים בני שלוש על פוקימון.
    אולי תוסיף דברים מצחיקים
    ו…..אני לא יודע מה חסר בעצם
    מצטער אם פגעתי 🙁

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.