אלה המשיכה בכיוון אקראי כל פעם מחדש, לפעמים נתקלה בחייל שניצחה ללא בעיה, ואז קשרה אותו והכניסה אותו לאחד החדרים הריקים שהיו במקום. היא הגיעה למעלית, היא נכנסה למעלית ולחצה על הקומה העליונה.
= = = = =
ניצחתי לפחות 4 חיילים, הן לא היוו אתגר עבורי. היה לי רק שם אחד בראש, אייר. איפה הכחול הארור הזה? אחרי הכל רק למענו אני התחזקתי כל כך. ראיתי מעלית ונכנסתי אליה, עליתי לקומה העליונה. כשהדלת נפתחה ראיתי את אלה.
"אלה?" שאלתי בקול לא מאמין.
"לאיוס!", היא רצה וחיבקה אותי.
"יש לך מושג איפה כולם?" שאלה בקול דואג.
"לא… כנראה הייתה בעיה בשיגור, אבל", אמרתי והוצאתי את המפה.
אלה הנהנה בראשה והמשכנו הלאה, כדי לגדוע את ראש הנחש, המנהיג של צוות אימפריום.
= = = = =
הגבר המוזר פנה אליי, "אני לא יודע מי את, אבל אני מודה לך ששמרת על אחד האנשים שחשובים לי. את יכולה לנוח, אני אטפל בהם מעכשיו", אמר בקול בטוח, משום מה האמנתי לו.
ריינאק הסתכל עליו במבט מרוכז וחיוך שחצני עלה על פניו אחרי כמה שניות שבהם כנראה זיהה אותו.
"חה, תראו תראו! מסתבר שכל העכברים יוצאים מהחורים שלהם, מה? בפעם האחרונה שראיתי אותך שכבת חסר תועלת ביער הרוחות הארור", אמר ריינאק בגיחוך.
"אתה מתכוון לפני או אחרי שבלאק כמעט הרג אותך?" לא ידעתי מי האיש הזה, אבל הוא בהחלט ידע איך לגרום לריינאק לאבד את זה.
"אין לי עניין להילחם בך, תן לנו ללכת ואני לא אפגע באף אחד מכם", אמר הבחור בקול מדוד.
"לפגוע בנו? אל תצחיק אותי! זארק חסל אותו!" אמר ריינאק בפקודה.
"מנקטריק, זמן גשם!", מנקטריק יילל ועננים התחילו להצטבר, מורידים גשם שהתחזק לאט לאט.
"עכשיו, רעם!" צעק זארק, מנקטריק יילל שוב וברק ירד מהשמיים, מכוון להיכן שהאדם ההוא עמד, עכשיו הוא כבר לא עמד שם, לקח לי כמה שניות למצוא אותו במרחק כמה מטרים משם, הארקניין שלו עדיין לצידו. אפילו ריינאק היה טיפה המום מהמהירות שהוא הופיע במקום אחר.
"ארקניין, מהירות אקסטרים." אמר האיש וארקניין זז במהירות לא רגילה, נכנס במנקטריק במהירות.
"מכת ברק!", מנקטריק כיוון מכת ברק אל ארקניין ופגע, לא נראה שזה הפריע לו כל כך.
"שיסוע לילה", קרא ריינאק מהצד לבישארפ, שתקף את ארקניין עם סכינים זוהרות בסגול אכזרי, הוא לא התכוון להסתכל מהצד.
"ארקניין, קרב צמוד!" קרא האיש. ארקניין התקרב במהירות אל בישארפ ותקף אותו בעוצמה בעזרת הרגליים והזנב שלו, מעיף אותו לאחור וגורם לו לפגוע ברצפה בקול מתכת.
"זעם קיסרי!" האיש פקד על הארקניין שהסתער לעבר מנקטריק עם להבות כחולות סביבו, מעיף גם אותו וגורם לו לאבד הכרה ולחזור לצורה הרגילה שלו.
בינתיים בישארפ נעמד בקושי על הרגליים שלו, "מהירות אקסטרים!", ארקניין זז במהירות שלא הצלחתי לקלוט בכלל והעיף את בישארפ, מעלף אותו.
זארק וריינאק הוציאו כל אחד פוקדור, היה אפשר לראות שריינאק מתחיל לאבד כל זכר לשליטה שאולי הייתה לו כששניהם זרקו את הפוקדורים שלהם. זארק הוציא פוקימון עגול שעמד על שני רגליים, ידיים קצרות בעלות שני טפרים לצדי גופו העשוי אבן, שתי אבנים שחורות בולטות על גבו, ביניהן הייתה עוד אבן נמוכה מהן, גולם אלוליאני. ריינאק הוציא פוקימון דמוי עקרב, בצבע סגול בהיר וכהה, עומד על ארבע רגליים קטנות, שתי ידיים ארוכות לצידי גופו הארוך שהסתיימו בשתי צבטות, זנבו היה ארוך, מסתיים בשני עוקצים, דראפיון.
"דראפיון זנב אקווה!" קרא ריינאק לפוקימון שלו, שאסף כמות מים סביב הזנב שלו ושיגר אותה לעבר הארקניין. "גולם, אבנים חדות!" צעק זארק וגולם נתן מכה לאדמה, מוציא ממנה אבנים שיצאו לכיוון ארקניין.
"ארקניין, קרב צמוד!" ארקניין התחמק משתי המתקפות, נותן לשתיהן להיפגש במקום שהיו אמורות לפגוע בו. ארקניין הסתער לעבר גולם והשתמש בקרב צמוד, גולם נהדף אחורה אבל לא נפל.
"תירה עליו סלעים!" גולם התחיל לשים סלעים בין שתי האבנים השחורות שעל גבו ולירות אותן, טעונות בחשמל, אחת האבנים פגעה בארקניין והדפה אותו לאחור.
"נעיצת רעל!" ריינאק צעק ודראפיון תקף את ארקניין כשהצבטות שלו זוהרות באור סגול, רעיל.
ארקניין שהיה עסוק בקרב נגד גולם לא הצליח להתחמק מהמתקפה של דראפיון ונפגע מאחור, המצב לא היה נראה טוב מבחינתו.
"קרב צמוד!" קרא האיש, וארקניין תקף את גולם פעם נוספת, מעלף אותו ומשאיר את זארק בלי פוקימונים.
"דראפיון, זנב אקווה!" דראפיון שיגר זנב אקווה לכיוון ארקניין עוד פעם, הודף אותו לאחור, היתרון היה של ריינאק בברור.
ארקניין התחיל להתנשם בכבדות כשלפתע ענני הגשם התחילו להתפזר, האיש הזר כנראה ראה בזה את ההזדמנות שלו. "התנגשות הבזק!" קרא האיש בקול תקיף, ארקניין ניער את הראש שלו קלות והתחיל לצבור סביבו אש אדירה, ואז והתנגש בדראפיון בשיא העוצמה, מפיל אותו על הרצפה. ארקניין בקושי עמד על הרגליים שלו.
"אל תתלהב כי יש לך קצת מזל, עכשיו אני מתחיל להיות רציני, אתה תסיים בדיוק כמו הפעם הקודמת", אמר עם חיוך ושלף את הפוקדור האחרון שלו. טיירניטאר גדול ואכזרי למראה יצא מהפוקדור, שואג דרגת קרב תוך שסופת חול מתחילה סביבינו. אני רואה אנשים מתחילים להגיע מהבתים שלהם, זה לא טוב, הם רק יפריעו. האיש החזיר את הארקניין שלו לתוך הפוקדור.
"אל תחשוב שאם ניצחת, אז אומר שיהיה לך סיכוי לנצח אותי הפעם, צא צ'ריזארד!" קרא ושחרר פוקימון דמוי דרקון בצבע כתום, כנפיים לצידי גופו, זנב ובסופו להבה בוערת ושתי קרניים לראשו.
"אתה חושב שתצליח לנצח אותי עם זה? אתה באמת יותר עלוב ממה שחשבתי!" אמר ריינאק והצמיד את היד שלו לצמיד המגה שלו בדיוק כשהאיש הזר הכניס את היד אל תוך החולצה שלו והוציא ממנה אבן מפתח מחוברת לשרשרת שענד.
"התפתחות מגה!" קראו שניהם ביחד ואור התחיל להישזר בין אבן המפתח של המאמן לאבן המגה של הפוקימון.
אצל ריינאק זו הייתה אבן מפתח על הצמיד ואבן מגה על הזנב של הטיירניטאר. אצל האיש זו הייתה אבן מפתח על השרשרת ואבן מגה על מן קולר דק סביב צוואר הצ'ריזארד שלו. הפוקימונים התחילו לזהור ולשנות צורה לצורת המגה שלהם. הטיירניטאר גדל לפחות בעוד מטר וקוצים התחילו להזדקר מכל השריון שלו, הופכים אותו להרבה יותר גדול ומפחיד למראה. אצל הצ'ריזארד זה היה אחרת, הכנפיים שלו גדלו, כנפיים קטנות גדלו על הזרועות שלו, ראשו התארך וקרן נוספת יצאה בין שתי הקרניים שהיו שם, הזנב התארך וקוצים קטנים הזדקרו לאורכו, צ'ריזארד Y, בניגוד לטיירניטאר הוא הפך להיות יותר אלגנטי למראה מאשר מפחיד.
טיירניטאר שאג וסופת חול התחזקה בצורה לא נורמלית, חול נכנס לי לעיניים ולפה, בקושי הצלחתי לראות משהו. שמעתי את האיש צועק משהו אבל לא הצלחתי להבין מה הוא אומר כשלפתע סופת החול הפכה להיות יותר ויותר חלשה והרגשתי משב רוב מגיע מהכיוון שראיתי בו את הצ'ריזארד בפעם האחרונה, ראיתי אותו מנפנף בכנפיים האדירות שלו ומעיף את השרידים האחרונים של סופת החול, זה גרם לריינאק לעוות את הפנים שלו בגועל.
שני היצורים ניצבו אחד מול השני, צ'ריזארד מעופף באוויר וטיירניטאר מזיז בעצבנות את הזנב שלו לצדדים. בלי אזהרה מוקדמת, הם הסתערו זה לעבר זה במהירות, הטיירניטאר הזה היה הרבה יותר מהיר ממה שהוא נראה. כשהם נפגשו כל אחד מהם תפס ביד של היריב והתחיל מה שנראה כתחרות דחיפות. צ'ריזארד התחיל לנפנף בכנפיים שלו במהירות ועוצמה כשטיירניטאר מתחיל להפעיל את הרגליים האחוריות שלו בעוצמה. שני הפוקימונים לא זזו בכלל, כאילו הכוח שלהם שווה לחלוטין.
"קרן סולארית", צעק האיש וצ'ריזארד התחיל לאגור אנרגיה בגרונו ושחרר אותה בשיא העוצמה לעבר טיירניטאר, טיירניטאר נפגע ונהדף לאחור.
"אבנים חדות!", צעק ריינאק, טיירניטאר נתן אגרוף לאדמה ואבנים התחילו לצאת לכיוון צ'ריזארד, שהתעופף באוויר והתחמק מהן ללא בעיה.
"להביור!" קרא האיש והצ'ריזארד שחרר פרץ להבות לוהט לעבר טיירניטאר והסתער לעברו.
שני הפוקימונים תקפו אחד את השני בעוצמה, צ'ריזארד משתמש בזנב ויורה אש מהפה כשטיירניטאר משתמש באגרופי רעם ונשיכות. צ'ריזארד תפס גובה והמטיר על טיירניטאר להבה אדירה מהפה שלו, טיירניטאר השתמש ביד אחת כדי להגן על ושאג בזעם.
טיירניטאר השתמש באבנים חדות שוב, והפעם צ'ריזארד לא הצליח להתחמק מהאבנים, אחת מהם פגעה בו והפילה אותו לרצפה. צ'ריזארד נעמד וטיירניטאר הסתער אליו עוד פעם, מתחיל להשתמש בזנב ובידיים שלו כדי להנחית מכות חזקות על צ'ריזארד. זנב נחבט בזנב, אגרוף באגרוף אבל לצ'ריזארד לא הייתה את העוצמה להתמודד מול טיירניטאר בטווח קרוב.
ריינאק צעק "נשיכה!" וטיירניטאר תפס את צ'ריזארד באחת הכנפיים שלו והתחיל לנער אותו לצדדים, צ'ריזארד שאג בכאב כשהוא מנסה להשתחרר.
"קרן סולרית!" צעק האיש שוב, וצ'ריזארד עשה מן תרגיל מסובך כדי לשנות את הזווית שלו בלי לפגוע בכנף ושיגר קרן אנרגיה אל תוך הפרצוף של טיירניטאר, גורם לו לשחרר אותו בשאגת כאב.
"עכשיו להביור!", צ'ריזארד שחרר אש מפיו עם שאגה, האש הפעם הייתה חזקה בהרבה מהפעם הקודמת, כאילו צ'ריזארד הכניס את כל הזעם שלו למתקפה הזאת.
"אגרוף רעם!" צעק ריינאק, היה אפשר לראות שהוא לחוץ מאוד, הוא הבין שהמצב יכול להתדרדר להפסד שלו מהר מאוד.
טיירניטאר שלח לעבר צ'ריזארד אגרוף ברקים, מעיף אותו לאחור.
"פיצוץ ממוקד!" צ'ריזארד מיקד אנרגיה לצורת כדור בין הידיים שלו, משגר אותה אל טיירניטאר, הוא נהדף עוד אחורה ושחרר יללת כאב חזקה.
"פעימת דרקון!" קרא האיש שוב, צ'ריזארד פלט אנרגיה בצבע כחול בצורת ראש דרקון אל עבר טיירניטאר, האנרגיה פגעה באמצע הגוף של טיירניטאר, מרימה אותו באוויר מהעוצמה וגורמת לו לפגוע באחת החומות של הבסיס, מרסק אותה לגמרי. טיירניטאר ניסה לקום ונפל אחרי ניסיון אחד, מאבד את ההכרה וחוזר לצורה המקורית שלו. ריינאק הפסיד, זארק ברח מזמן.
ריינאק הביט כלא מאמין, "אם אני מפסיד, אני לוקח אותה איתי!" צעק בכעס ושיגר את עצמו לאמה, מתכונן לשרוף אותה, לא יכלתי לעשות כלום, הוא היה מהיר מדי, הוא עמד להבעיר את היד שלו כשהאיש הופיע מולו, מבט מפחיד בעיניו, ריינאק לא קלט מה קרה בכלל כשקיבל אגרוף אל הבטן, הועף שני מטרים באוויר ונחת על הרצפה. הוא נעמד וירה כדור אש מהיד שלו, האיש החזיר לו כדורי אש כחולים שביטלו אחד את השני. האיש השתמש בקסם שיגור שוב והופיע אל מול ריינאק, תופס בגרונו ומרים אותו באוויר.
"אתה יודע…", אמר בקול מקפיא, "בדרך לכאן אני אמרתי לעצמי שאם מישהו ינסה לפגוע בחברים שלי, אני אעשה לו בדיוק מה שהוא ניסה לעשות להם", אמר בקול שהיה גורם לדם של כל אחד לקפוא בוורידים.
הוא הבעיר את היד השנייה שלו, שורף את ריינאק מלמטה, ריינאק ניסה לצרוח אבל האיש החזיק בגרונו חזק, לא נותן לו לנשום אפילו. האש התחילה להתפשט לשאר הבגדים כשהוא עזב את ריינאק, ריינאק התחיל לרוץ כמו מטורף, עולה בלהבות, ריינאק נעלם בתוך העיר בריצה משוגעת, כאילו הוא עולה באש.
האיש פנה אליי, "אולי אמרתי את זה כבר, אבל תודה שהגנת עליה, היא חשובה לי מאוד", אמר והסתכל על אמה במבט מאוהב, שמתי לב שהעיניים שלו בצבע זהוב, צבע לא רגיל.
"יש לך שם?" שאלתי אותו.
"ריי", ענה, "את?"
"זארה", בדיוק כשעניתי צעיר שחנית קשורה לגבו הגיע למקום בריצה, מתנשף.
"אתה…בטח…צוחק…עליי…", אמר, התנשפויות בין מילה למילה, "איך אתה מהיר כל כך לעזאזל? פיספסתי את כל הקרב", אמר בקול נרגז.
"זארה תכירי, זה ליי. ליי זאת זארה", ליי הרכין את הראש, כאילו הוא מכיר בקיומי ומכבד אותו, החזרתי לו באותו המטבע.
אמה התחילה להתעורר ונעמדה על הרגליים בסחרור.
"מה… מה קרה כאן?" שאלה והסתכלה סביב, מבטה ננעץ בריי. הם הסתכלו אחד על השני למשך שתי שניות ואז התקרבו אחד אל השני והתחילו לנשק אחד את השנייה בלהט. לא ידעתי מה בדיוק הקטע אבל החלטתי להשאיר אותם לבד, נראה שליי חושב כמוני.
= = = = =
ריי הרגיש כמו אדם שנמצא מתחת למים ושיווע לאוויר במשך כל הזמן שהיה שם, אמה הייתה האוויר הזה בשבילו. הוא נישק את אמה בלהט, מצמיד אותה אליו הכי קרוב שאפשר, אלה החזיקה אותו בכתפיים, מחזיקה אותו חזק. הוא לחש את שמה בין הנשיקות, מנשק אותה חזק יותר ויותר. אחרי כמה דקות הם סוף סוף נעצרו, מתנשפים.
"אני אוהב אותך אמה", אמר לפתע ריי.
אמה הסתכלה עליי כאילו זה הדבר הכי דפוק שאפשר להגיד בעולם. "לא אכפת לי, אהבתי אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך, את אולי משחקת אותה קשוחה, אבל בפנים את עדינה, רכה ואוהבת, ואני אוהב אותך".
"משהו השתנה בך", אמרה לבסוף אמה, "כאילו, חוץ מזה שגבהת וגידלת שרירים יפים. אתה נראה בטוח בעצמך".
"וזה דבר רע?" שאל ריי בחוסר ביטחון.
"לא, זה מושך בטירוף", אמרה ותפסה אותו, מושכת אותו לעוד נשיקה ארוכה. הם ישבו להם שם, נשענים על הקיר השרוף של הבסיס, אור השקיע מעל הים המנצנץ, אמה נשענת על החזה של ריי, הוא לא רצה להיות בשום מקום אחר באותו הרגע.
"אתה יודע… אני חשבתי שלא אראה אותך יותר, שהשארנו אותך מאחור לעולמים", אמרה אמה, היא התחילה לבכות, "כל יום שקמתי חשבתי על מה היה קורה אם אתה היית איתנו, וכל לילה הייתי חושבת על איך היום היה עובר אם לא היית נעלם, אני יודעת שזה נשמע טיפשי…", אמרה בחוסר ביטחון.
ריי תפס את הראש שלה וגרם לה להביט בעיניו.
"אמה, זה נגמר. אני לא אעזוב אותך יותר, אני אשאר איתך לתמיד, מהיום אנחנו תקועים אחד עם השני", אמר עם חיוך.
"נו באמת… קיוויתי להיות עם מישהו פחות מעצבן", אמרה אמה בקול כאילו מעוצבן.
החושך ירד כשאמה וריי נרדמו על קיר המבנה השרוף, חבוקים אחד בשני.
4 תגובות
ריי הפך למסוכן במהירות…
רק שהכוח לא יעלה לו לראש
נחמד, אהבתי, פרק לוז קלאסי, מחכה להמשך, הקרב היה מעניין, לא היה קצר מידי, נחמד מאוד
פרק מגניב אבל… נראהלי שיותר מידי כתבת על הנשיקות ופירטת וכו אפשר פשוט להגיד "התנשקו" ולא לפרט ככ הרבה
היי ,
אין לי שמץ