(זארה)
ידעתי שמשהו לא בסדר כשלא העירו אותי לאימון בבוקר. התעוררתי בשעה תשע בבוקר, שעה מאוחרת בשביל כל חייל בתפקיד. התארגנתי מהר והתכוננתי ליציאה. ברגע שיצאתי מהחדר, שמתי לב להר בצבע כחול מצד שמאל שלי.
"אייר!" אמרתי ורצתי כדי לחבק אותו, כמו תמיד בקושי הגעתי לחזה שלו.
"היי ילדה", ושם יד על הגב שלי.
"מה בדיוק הולך כאן?" שאלתי בבלבול.
"הראש רוצה לראות אותך."
"אותי?" שאלתי בפליאה, "מה יש לראש לרצות ממני?" אחרי הכל הייתי רק חיילת פשוטה בצוות אימפריום.
"אני לא יודע בוודאות, אבל לפי ניחוש שלי הוא רוצה אותך כארוסה של הבן שלו."
עמדתי משותקת.
'ארוסה? לבן של הראש? הראש הבא?'
"למה שהוא ירצה אותי?" שאלתי.
"למשפחה שלך יש עבר מפואר, ואת חיילת למופת. איזה עוד סיבות צריך?", שאל אייר רטורית.
מיד לאחר מכן הלכנו לכיוון המשרד של הראש, מסתבר שאייר נשלח כדי להוביל אותי לשם. בימים האחרונים אייר נראה שלא כהרגלו, הוא היה חייכני מדי. הייתי איתו בשממה כשקיבלו קריאה במערכת על נמלטים. לא ידעתי שהמתקן הזה עדיין פעיל, חשבתי שהשומרים שיש שם נועדו רק כדי להרחיק סקרנים. לאייר היה מבט עייף על הפרצוף כשהוא אמר שהוא ילך לטפל בזה.
לאייר הייתה רק מטרה אחת בחיים, קרבות. הוא רצה להילחם נגד לוחמים חזקים בקרבות אימתניים, לחיות בלהט הקרב, זה היה קצת בעייתי בהתחשב בזה שהוא היה כל כך חזק, גם פיזית וגם מבחינת הפוקימונים שלו.
"יש לך רק פוקימון אחד", אמרתי לו אז.
"פוקימון אחד זה תמיד מספיק", אמר והשתגר בעזרת השעון שלו.
לרוב, כשאייר נשלח למשימות הוא חוזר תוך חמש דקות בערך, הפעם זה לא קרה. אחרי שעה ארוכה שבה נלחצתי שאולי קרה לו משהו והרגעתי את עצמי שזה אייר ואין סיכוי שהוא יפסיד הוא הגיע.
"טופל", אמר בעודו יוצא ממעגל השיגור לרגליו.
אבל הוא היה נראה שונה, הוא נראה כאילו הוא מצא מטרה, והוא לא עומד לוותר עליה.
בימים הבאים שאלתי אותו מה קרה שם אבל הוא פשוט שתק וחייך חיוך חולמני, אותו החיוך שחייך עכשיו.
"אתה לא עומד להגיד לי מה קרה שם, הא?" שאלתי אותו.
"בבוא הזמן ילדה, את תדעי הכל", ענה במסתוריות.
הלכנו במסדרונות של המפקדה, שהייתה הכי חשובה מכל החלקים האחרים של הבסיס. הקירות היו בצבע תכלת, והיו קעורים טיפה כלפי פנים, מה שיצר תחושה של מקום מקצועי. בסוף המסדרון עמדה מעלית, אייר לחץ על הכפתור שמזמין אותה וחיכה. אחרי 10 שניות המעלית נפתחה והיו בה שלושה חיילים. מבט אחד באייר והם יצאו מהמעלית באותו הרגע, ואני ואייר נכנסו פנימה. אייר הוציא מפתח משרשרת שהייתה תלויה על צווארו. הוא הכניס אותו לחור שנמצא מעל לכל הלחצנים וסובב. המעלית השמיעה רעש קטן והתחילה לעלות למעלה בשיא המהירות. אני כמעט נפלתי, אבל אייר כמעט לא זז, כמו גוש סלע ענק וכחול. המעלית האטה בהדרגה ונעצרה לבסוף, והדלתות נפתחו.
המסדרון כאן היה שונה, המסדרון היה בצבע אדום, עם שטיחי רצפה ושטיחי קיר. על הקירות נתלו תמונות של כל מנהיג שאי פעם היה לארגון עם המשפחה שלו. לרוב זה היה תמונה של המנהיג עם ילד ואישה, בת זוג ויורש. היו כמה שהיו שם לבד, והיו שניים שהיו יוצאי דופן. הציור הראשון שעברנו דרכו היה דיוקן של המנהיג הראשון של המסדר. הוא ציור שם עם אשתו ושני ילדיו, הם נראו תאומים.
לא לכל המנהיגים היה רק ילד אחד, אבל התמונות בחדר היו רק עם היורש. ה"ראש" הראשון נקרא אריאיוס קראטוייה, והוא נראה מאושר, כאילו הוא הגשים את המטרה שלו והוא יכול לנוח בשקט עכשיו, מעניין מה היה חושב אם היה יודע שהארגון שהקים מנסה כיום להשתלט על העולם.
בציור השני היה רק אדם אחד, שנקרא רורק קארטוייה, ועניין אותי לדעת איזה מהתאומים נהיה היורש. הציור השלישי שהיה יוצא דופן היה האחרון, שבו נראה הראש הנוכחי, קרלוס קראטוייה-רזארה, ובו נמצאת אישתו אליס לצד שמאל שלו, ושני ילדים מתחתיהם. הם נראו מאושרים, ואני מתארת לעצמי שהם באמת היו עד האירועים המצערים. אישתו של הראש מתה לפני עשר שנים באחת התקיפות של הליגה על צוות אימפריום, זאת הייתה מכה קשה לארגון. שמעתי לא מזמן שאחד הבנים שלו נהרג על ידי הפראים ביערות. 'לפחות לא יהיו קרבות על הירושה', חשבתי לעצמי.
בסוף המסדרון הייתה דלת מהודרת עם ידית נקישה. אייר דפק על הדלת עם היד שלו ונכנס בלי לשמוע שום אישור. בפנים ישבה אישה מול הראש שישב מאחורי שולחן, כנראה הפרענו להם באמצע שיחה כי האישה הסתכלה על אייר במבט עצבני.
"אמבר", אמר אייר בקול מקפיא.
"אייר", החזירה באותו הטון בדיוק, "מה אתה רוצה?" שאלה.
"הראש ביקש ממני להביא אותה", אמר והצביע עליי.
"אם זה כל מה שאתה צריך הראש, אני אלך." אמר והסתובב כדי לצאת
"לא, זה בסדר, אתה יכול להישאר אייר", אמר הראש בקול רגוע.
הראש היה נראה בשנות הארבעים המוקדמות של חייו, אבל אי אפשר באמת לדעת כשמדובר בצוות אימפריום. הוא היה בנוי היטב, אבל לא יותר מדי, הוא נראה כמו מנהיג. צד ימין של הפנים שלו נראה טיפה מוזר, כאילו משהו קרה לפרצוף שלו וניסו לתקן את זה, ועדיין שמו לב לתיקון.
"אמבר, צאי החוצה", אמר הראש באותו הטון שדיבר אל אייר.
אמבר נתנה באייר מבט ארסי ויצאה החוצה. אמבר הייתה האישה הראשונה שנהייתה אדמין, וזה אומר שיש בה הרבה יותר ממה שנראה, במיוחד אם אייר בעצמו נזהר ממנה ורואה בה כיריבה, הראש נשא אותה לאישה בתום שנת האבל של אשתו הראשונה.
"שבו", אמר הראש והחווה בידיו על שני כיסאות שהיו מול השולחן שלו. אני התקדמתי מהר והתיישבתי, אף אחד לא רוצה להפר את הפקודות של הראש. לאייר זאת הייתה קצת בעיה, כי הכסא היה קטן מאוד יחסית אליו.
"כמה טיפשי מצידי", אמר הראש ולחץ על כמה כפתורים בצג שהיה לו על השולחן.
הרצפה נפתחה מתחת לכסא, הוא ירד ברצפה ומהרצפה עלה כסא גדול שנראה שנבנה במיוחד לאייר, הוא אפילו היה בצבע כחול. אייר הסתכל על הכסא במבט חצי מתועב חצי ציני.
"מצטער הייתי חייב", צחק הראש ולחץ על עוד כמה כפתורים ששינו את הכיסא לצבע אדום, כמו שאר המשרד.
" זארה, נכון?" שאל הראש.
לקח לי כמה שניות לקלוט שהוא שאל אותי, "כן אדוני!" עניתי ברשמיות.
"זארה, את יודעת למה את כאן?" שאל הראש.
חשבתי על זה רגע והחלטתי לא לנחש, "לא אדוני", אמרתי.
"זארה, למשפחה שלך יש עבר חשוב עם הארגון שלנו", התחיל הראש לומר, "מהמשפחה שלך יצאו גברים ונשים שעזרו לצוות אימפריום, מדענים, אדמינים, ואפילו בנות זוג", אמר הראש בדגש על התפקיד האחרון.
"ברצוני שאת תהיי גם כזאת", אמר בהחלטיות, "אני מעוניין שתינשאי לבן שלי".
"זה כבוד גדול הראש", עניתי בענווה.
"בניגוד למה שהיה עד היום, אני מעוניין שליד בני תעמוד אישה חזקה, אישה שיכולה להגן על עצמה. אני רוצה שאת תתייעדי לתפקיד אדמין".
באותו הרגע הרגשתי שהרצפה נעלמה מתחת לרגליים שלי, ואם לא הייתי יושבת כנראה הייתי נופלת על הרצפה. 'אני??? אדמין??? זה לא נראה הגיוני בעליל'.
"זה כבוד גדול מדי, אדוני", אמרתי אחרי כמה שניות.
"אחרי בדיקות עם המפקדים שלך שביצעת בעצמי אגב, את יצאת מושלמת לתפקיד", אמר בקול שנשמע כמו גאווה.
"הציונים שלך הם הכי גבוהים מכל שאר היחידה שלך בהרבה, את בכושר מצוין, ויש לך חיבור מצוין עם היצורים הקסומים."
'בעולם החיצון קוראים להם פוקימונים, כאן אנחנו קוראים להם יצורים קסומים. לפחות זה השם הרשמי, אם כי אני לא יכולה להגיד שרק ככה קראתי להם כל חיי. צוות אימפריום מאמין בקסם ומשתמש בו כדי להתחזק, השעון שיש לאייר לדוגמה על היד פועל על קסם, ככה הוא משגר אותו ממקום למקום'.
"ההורים שלך כבר הסכימו לשידוך", אמר הראש, "אבל אני רוצה לשמוע את זה ממך".
"אני רואה את זה ככבוד גדול וכשירות לארגון. אני אעשה כל מה שתבקש ממני, אדוני", אמרתי.
הראש נראה כאילו הוא התאכזב ממה שאמרתי, אבל לא אמר כלום על כך.
"מהיום את תתלווי לאייר, הוא יסביר לך כל מה שאת צריכה לעשות בתור אדמין, עד שתהיי מוכנה לתפקיד".
"אדוני, סלח לי שאני קוטע אותך, אבל אתה לא חושב שאמבר יותר מתאימה לתפקיד ממני?" שאל אייר.
"היה לי די מאמבר", אמר הראש במאס.
"אם כך, זה הוחלט", אמר הראש ונראה כאילו הנושא הסתיים.
"ועכשיו, אייר, אני רוצה שתתחיל להשקיע בחלק שלך יותר, לעומת החלקים האחרים הוא נראה מוזנח."
"אדוני, אתה מכיר אותי, אף פעם לא הייתי טוב בדברים האלה", אמר אייר בקול מצטדק.
"אז תתחיל להיות! אני רוצה את השממה במקום הרווחי שהיה בהתחלה", אמר הראש בקול מצווה.
אייר שלא היה יכול להתווכח עם פקודה רק אמר "אני אעשה כמיטב יכולתי, אדוני".
באופן כללי חשבתי שאייר מדבר עם הראש בפתיחות רבה מדי, אף פעם לא חשבתי שאראה מישהו מדבר אליו ככה.
"אתה יודע שאני לא אוהב לדבר אליך ככה אייר, אבל לפעמים אין לנו ברירה, ידידי", אמר הראש בקול רגוע עם חיוך עצוב על הפנים.
"אני יודע קרלוס, זה בסדר", ענה לו אייר עם אותו החיוך.
הייתי בהלם. אייר קרא לראש בשמו הפרטי. הוא עומד להרוג אותו, הוא עומד להרוג אותו ואז אותי כי לא אמרתי כלום. באותו הרגע הראש גיחך ועמד על רגליו. אייר עשה כמותו, ושניהם התקדמו אחד לכיוון השני סביב השולחן והתחבקו. פה אני די התחלתי לאבד הבנה. אייר היה גבוה מהראש בשני ראשים לפחות, והרבה יותר רחב ממנו, אבל לא נראה שזה הפריע לראש.
"הם התנתקו והראש הסתכל על אייר עם חיוך, "אין לך מושג כמה התגעגעתי אליך!" אמר בקול מאושר.
"התחושה הדדית לחלוטין", ענה לו אייר.
"כל היום ישיבות ודיבורים, ועוד ישיבות ועוד דיבורים, אני מתגעגע לימים שהיינו יכולים לעשות פשוט מה שבא לנו…", אמר הראש בקול חולמני.
"כן…" ענה לו אייר וזה היה נראה כאילו שניהם נזכרים בימים שמחים יותר.
"אז מה? מצאת לעצמך איזה יריב ראוי מאז הפעם האחרונה?" שאל הראש, "פעם אחרונה שראיתי אותך שמח באמת היה בקרב האימתני שהיה לך נגד מאמן הדרקונים אדום השיער ההוא, לאנס."
"יש איזה מישהו שמצאתי…" ענה אייר בחוסר ביטחון, וזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את אייר במצב כזה.
"אני בונה עליו שיתחזק ויתן לי קרב יותר טוב בהמשך…"
"אתה? רואה כישרון במישהו? זה יוצא דופן! מי זה?" שאל הראש.
אייר נראה לא כל כך בנוח לענות על השאלה.
"טוב טוב, אם אתה לא רוצה לענות אני לא אכריח אותך", אמר הראש וגיחך לעצמו.
"הלוואי והיית יכול להישאר יותר", התחיל הראש לומר, "אבל לשנינו יש תפקידים חשובים יותר מזה…"
"אכן", ענה אייר.
"אני רק רוצה שתזכור, אתה תמיד תהיה החבר הכי טוב שלי", אמר הראש לאייר.
"ואתה שלי" אמר אייר לראש, ואז כל אחד מהם תפס את האמה של השני עם יד שמאל ושם את יד ימין על החזה בצד שמאל, איפה שהלב אמור להיות.
זה היה נראה כמו איזו שהיא לחיצת יד סודית או משהו.
כשהם התנתקו הראש פנה אליי ואמר, "אני אקבע לך פגישה עם הבן שלי בימים הקרובים, כדי שתוכלי להכיר אותו. תתכונני לזה."
"כן אדוני!" אמרתי, אייר הלך לכיוון הדלת והראש התיישב והתחיל להתעסק בעניינים אחרים כאומר שהפגישה נגמרה.
הלכתי אחרי אייר החוצה. באמצע המסדרון הוא אמר "את מבינה שכל זה צריך להישאר בסוד, כן?"
"כן, אני מבינה", אמרתי והמשכנו ללכת.
'למה לעזאזל הכנסתי את עצמי?'
