פרק 51 – הבלתי ייאמן!

(זארה) גלייסקור נלחם נגד מגה בידריל של זאק כשהחור השחור נפתח. זאק החזיר את בידריל שלו לפוקדור ורץ להסתתר מאחורי סלע ברגע שראה שהחיים שלו בסכנה, אני וגלייסקור חיבקנו סלע שהיה בקרבת מקום, אבל לגלייסקור היה קשה להיאחז בו, הוא התחיל להיסחף והחזקתי בזנב שלו עם יד אחת, כשרק היד השנייה מחזיקה אותנו מלעוף לחור השחור. הרגשתי שהאחיזה שלי נחלשת, לאט לאט היד שלי שיחררה את הסלע, לא משנה כמה ניסיתי, כל תזוזה קטנה הייתה עלולה לגרום לי להחליק. ואז היד שלי החליקה. זה הסוף מה…? להישאב לתוך חור שחור? האמת בחיים לא תיארתי לעצמי שאני אמות ככה, אבל החיים מלאים בהפתעות. התכוננתי לעוף לעבר החור כשלפתע נפלתי על הרצפה בחבטה. הסתכלתי וראיתי שהחור השחור נהיה קטן יותר ויותר עד שהוא נעלם, ואז אלה החזירה את גארדוויר לפוקדור שלה. הייתי שמחה שניצלנו שלא שמתי לב לזאק שהוציא את בידריל שלו ותקף את גלייסקור. גלייסקור לא היה מוכן למכה ונפל על הרצפה, לא מראה שום סימן לתזוזה. "נגמר המזל המחורבן שלך", אמר זאק. הצלחתי לנצח את רוב הצוות של זאק, וגלייסקור הביס את סאלאזל שלו, אבל הבידריל שלו היה הבעיה הכי חמורה. לא נשארו לי פוקימונים, התחלתי ללכת אחורה והתנגשתי בסלע. הרגשתי משהו בכיס האחורי שלי, נלחץ על הסלע, משהו עגול. הכנסתי את היד שלי לשם והוצאתי פרימיום בול, הפרימיום בול שריי נתן לי. שכחתי ממנו לגמרי, לא היה לי שמץ של מושג מה היה בו אבל סמכתי על ריי, והוצאתי את הפוקימון שתוכן בתקווה שהוא מספיק חזק כדי להגן עליי. זאק ואני הסתכלנו על הפוקימון במבט לא מאמין. זאק התחיל לצחוק, "איווי? הפוקימון האחרון שלך הוא… איווי? וואו את ממש טיפשה", אמר ברשעות. "חסל אותו, בידריל". "אני לא יודעת מה מיוחד בך… אבל בבקשה, אתה חייב לנצח אותו", ביקשתי מהאיווי בקול מתחנן, שגרם לזאק לצחוק עוד יותר. "מספרי איקס", בידריל עמד לתקוף את איוי כשהכידונים שלו מתכוננים לחתוך אותו בצורת איקס כשלפתע איווי התחיל לזהור, הזנב שלו הפך להיות יותר פלומתי והפרווה שלו נהייתה אדומה וצהובה, פלריאון. זאק הסתכל בהפתעה ופלריאון הבעיר את הגוף שלו באש, נכנס בבידריל בכוח. "זה לא משנה כלום, מקדחה!" קרא זאק בכעס, כאילו הוא התעצבן שמשהו כזה בכלל קרה. פלריאון התחיל לזהור שוב, הפעם הזנב שלו נהיה בצורת עלה ארוך והפרווה שלו נהייתה בצבע בז' בהיר וירוק, ליפיאון. זאק התחיל לאבד את העשתונות שלו, "חסל אותו כבר בידריל!", בידריל תקף את ליפיאון, או לפחות ניסה. ליפיאון זז במהירות מדהימה, אבל הוא כבר לא היה ליפיאון. הוא השתנה שוב, הפעם לג'ולטיאון, שולח ברקים אכזריים לעבר בידריל. הוא הסתער על בידריל והפעם השתנה לפלריאון, מתנגש בו בשיא הכוח בגוף בוער. לבסוף הוא השתנה לאספיאון ושלח קרן על חושית לעבר בידריל, גורם לו ליפול ולהתעלף. איווי חזר לצורת האיווי שלו וחיוך מרוצה על הפנים שלו, "איווי", אמר כאילו זה היה כלום בשבילו. זאק הסתכל עליי במבט מתעב והתחיל לברוח, לא היה לי זמן לרדוף אחריו. הסתכלתי סביב, לא היה לנו שום סיכוי לנצח. = = = = = (ריי) "בבקשה, אני מתחנן, רק הפעם!" התחנן ריי לעבר גארצ'ומפ שהמשיך לשכב על הרצפה, מתעלם מההוראות של המאמן שלו. בתור גיבל וגאבייט הוא היה פוקימון די ממושמע, אבל אחרי שהתפתח הוא הפסיק להקשיב לריי לגמרי. סאנס אמר לו שברגע המתאים הוא יקשיב לו, אם זה לא הרגע המתאים, לא היה לו מושג מתי כן. "נשיכה", פקד ריינאק וטיירניטאר הסתער לעבר גארצ'ומפ, מתכונן לנשוך אותו. אבל המלתעות שלו נסגרו על אוויר, גארצ'ומפ לפתע הופיע מאחוריו, אבל לא הראה שום כוונה לתקוף אותו. "אתה רציני?! הוא תקף אותך לעזאזל! לפחות תגן על עצמך!" קרא ריי בתסכול אבל גארצ'ומפ בשלו, המשיך להתנהג כאילו שום דבר לא קשור אליו. ריינאק עמד לפקוד על טיירניטאר לתקוף שוב אבל טיירניטאר התחיל לאבד שליטה. בשיגעון חושים הוא הסתער לעבר גארצ'ומפ, מנסה לנשוך לחבוט ולהעיף אותו אבל הוא התחמק מכל מתקפה כאילו היא כלום. בינתיים אמה הוציאה את שני הפוקימונים האחרונים שלה. פוקימון דמוי פינגווין, עם חתיכות מתכת מחוברות לכנפיים שלו ומין כתר מוזר על ראשו, אמפוליאון. הפוקימון השני היה פוקימון דמוי גירית בצבע אפור כהה במיוחד, נוצות ועיטורים על גופו וראשו, שלושה טפרים אכזריים למראה על כל יד שלו וחיוך ממזרי על הפנים שלו, וויבייל. "רסיסי קרח! משאבת הידרו!" קראה אמה לפוקימונים שלה שכיוונו את המתקפות שלהן לעבר הפוקימונים של אמבר. משאבת ההידרו פגעה בסיזור, מעיפה אותו לאחד הסלעים. אמפוליאון לא עצר, הוא המשיך להזרים מים ולחץ אדיר לעבר סיזור. בינתיים וויבייל זז במהירות מדהימה, מתנגש בסקארמורי עם רסיסי קרח סביב גופו. "התרסקות קרחונים", קראה אמה ווויבייל, תוך כדי היותו באוויר יצר מתחתיו קרחון ששלושה שפיצים צמחו ממנו וכיוון אותו לכיוון סקארמורי. הוא בעט בקרחון שהתרסק על סקארמורי וגרם לו לאבד מעט שליטה בתעופה שלו. "שיסוע לילה!" הטפרים של וויבייל זהרו באור סגול אפל והוא תקף איתם את סקארמורי. הוא עמד לתת את המתקפה הסופית כשלפתע הועף הצידה, בישארפ עמד שם. "אני חיכיתי לך. שבירת לבנים וויבייל!" קראה אמה והיד של וויבייל זהרה, הוא תקף את בישארפ ושתי מתקפות מהירות הוא נפל. סקארמורי נפל, לא הרבה אחריו. סיזור התמוטט על רצפת המערה, רטוב לגמרי ולא מסוגל לזוז. גארצ'ומפ במשך כל הזמן הזה פשוט התחמק מהמתקפות של טיירניטאר, הוא מצד שני התחיל להתעייף ונהיה יותר ויותר איטי. אחרי שטיירניטאר עצר למנוחה וריי חשב שגארצ'ומפ ייתן לו גם לנוח. גארצ'ומפ כרע והראש שלו זהר, הוא קפץ באוויר לעבר טיירניטאר כשהגוף שלו מסתובב כדי ליצור מכה חזקה יותר ופגע בטיירניטאר בבטן, מעיף אותו וגם לו להתרסק עם עוד כמה אבנים, הוא חזר לצורה הרגילה שלו ולא היה מסוגל להילחם יותר. "טוב תוציא את שאר הפוקימונים שלך", אמרה אמבר לריינאק. "אני לא יכול", אמר, הוא נשמע מבויש לפתע. "מה זאת אמורה 'אתה לא יכול?" "זאת אומרת שחשבתי ששני פוקימונים יספיקו, לא הבאתי את כל הפוקימונים שלי", אמר ברוגז. ריי הסתכל על שניהם לא מאמין, חיוך התחיל לעלות על שפתיו, 'אז הם ניצחו?' ריינאק קלט את זה וחייך לעברו חיוך זחוח, "אני חושב שכדאי שתסתכל לשם", אמר והצביע. ריי ראה עשרות חיילים במערה, מקיפים את לאיוס ואלה. הם הגיעו והתחילו להגיע גם אליהם ואל זארה, אחרי כמה קרבות קצרים הפוקימונים של כולם נפלו, חסרי אונים. ריי ואמה נתפסו בחוזקה, והובאו לאמצע המערה, יחד עם זארה, אלה ולאיוס. ריי הסתכל על לאיוס וראה את הייאוש בעיניו, את תחושת חוסר האונים. ראיין הגיע והתחיל לדבר, "עשיתם לי בלגן קטן, זה בטוח. אבל לא הייתם מצליחים לעצור אותי." "אם אתה רוצה להרוג אותנו, פשוט תעשה את זה. אין לי כוח למות משעמום מהדיבורים שלך", אמרה אמה והסתכלה עליו במבט חסר פחד. "זה לא משנה אם אנחנו נצליח או לא, מישהו אחר יצליח אם אנחנו ניכשל", אמרה זארה וירקה לרגלי ראיין. "אה… זארה. אני אגיד לך את האמת? את גרמת לי להרגיש רגשות שלא חשבתי שאוכל להרגיש אי פעם", אמר והתקרב אליה. "אם תרצי, אני אפילו אהיה מוכן לסלוח לך על הכל. אם תהיה מוכנה להינשא לי", אמר והחזיק את הסנטר שלה, לא נותן לה אפשרות להניע את הראש. היא ירקה לו על הפרצוף. ראיין ניגב את את הפרצוף שלו עם השרוול של החולצה שלו. "תהרגו אותה". = = = = = (לאיוס) התעוררתי כשלפתע שמעתי צעקה, ראיתי את זארה נגררת כששני חיילים תופסים אותה מהידיים. הסתערתי לעברם, נתתי אגרוף ללסת של אחד ומכה עם הראש שלי לאף של השני, הם נפלו על הרצפה מתפתלים מכאבים. "פיראס", אמר ראיין בקול לאה ופיראס החווה בידו, לפתע הרגשתי כאילו משהו מחזיק בידיים שלי מאחורי הגב, כאילו שמו לי אזיקים. כנראה אותו הדבר קרה לשאר ולפתע הם התחילו להימשך אלינו, אחרי כמה שניות היינו כולנו על הברכיים, למולנו ראיין ופיראס. "אז אתה אומר שאם אני פשוט אהרוג אותם, כל הבעיה תיפתר?" שאל ראיין. "בדיוק", ענה לו פיראס בקול חלקלק. הוא הוציא את האקסורוס שלו מהפוקדור. "מטאור דרקון", אמר כאילו הוא פוקד על מישהו להכין לו כוס קפה. האקסורוס אגר אנרגיה בתוך הפה שלו ועלה על אחד הסלעים הגבוהים במערה, הוא סיים לאגור אנרגיה וירה פרץ עוצמתי לעברינו, התכוננתי למכה בעיניים עצומות. אבל המכה לא באה. "הסתערות דרקון!" שמעתי את ראיין צועק ונשמעו קולות קרב. פקחתי את העיניים ומולי התגלה מראה מוזר. מין אנרגיה חשמלית עברה ממקום למקום סביב האקסורוס בעוד הוא מנסה לתקוף אותה ללא הצלחה. האנרגיה פגעה בו והעיפה אותו ואז היא התחילה להשתנות. מולי נעמד פוקימון צהוב, עם פסים שחורים על גופו, ושני כבלים שחורים מחוברים לגבו. הפרווה שלו הייתה כהה יותר ממה שזכרתי אבל לא היה ספק, מולי עמד השותף שלי, הפוקימון הראשון שבחרתי, אלקטבייר. = = = = = (אלה) אלה הסתכלה על לאיוס המופתע. הוא פשוט פער את הפה שלו כשראה את אלקטבייר מעיף את האקסורוס ומעלף אותו, ואז הוא שאג לעבר ראיין. הוא היה שונה, זה בטוח. הפרווה שלו כבר לא הייתה צהובה כמו קודם, היא הייתה בצבע זהב-נחושת, והוא היה נראה הרבה יותר גדול ועוצמתי. הוא הסתובב לעברינו ואז התחיל להתקדם. הוא התקרב של לאיוס ועמד מולו, מחייך. דמעות הופיעו על לחייו של לאיוס, והוא חיבק את אלקטבייר שהשמיע קולות חשמליים ומוזרים כמו שעשה תמיד. "אבל… איך…?" שאל, ממשיך לבכות אל תוך הפרווה של אלקטבייר. "אני שמח על האיחוד מקרב הלבבות הזה, אבל הגיע הזמן לסיים עם זה", אמר ראיין ואלה ראתה שהוא הוציא את הסלמנס שלו שלא נראה פצוע בכלל משום מה. "מטאור דרקון", אמר שוב בקול חסר הרגשות שלו. אלקטבייר נעמד בקדמת החבורה בעוד שאר החיילים מתחילים לברוח, מפחדים מהעוצמה של המתקפה של סלמנס. "אני לא יודע איך אתה חי בכלל, אבל אני לא מאבד אותך, לא שוב!" אמר לאיוס ונעמד לצד אלקטבייר, כאילו הוא מוכן לחטוף את המכה ביחד איתו, אלה אפילו לא שמה לב אבל נראה שהאזיקים הבלתי נראים ההם נעלמו, היא הסתכלה על ריי וראתה שאור כחול יוצא מהידיים שלו. ריי נעמד לצידו של לאיוס, "כאילו שאני אתן לך להיות היחיד שיוצא מגניב בכל הסיפור הזה", אמר עם חיוך. אמה וזארה הצטרפו לצד ריי, "לא יכולה לתת לך למות, אמא תכעס", אמרה זארה לעבר ריי. אלה הרגישה התרוממות רוח משום מה, היא נעמדה לצד האחרים, "אני לא אתן לך לראות את הייאוש שלי", אמרה לעבר ראיין. "אתם חושבים שאתם חזקים ביחד? אתם תמותו! בדיוק כמו שהרגתי את אמא שלי, את אבא שלי, את אייר, את בלאק! בדיוק כמו שאני אהרוג את כל מי שיעמוד בדרך שלי!" צעק לעברם, כאילו הוא כועס על מה שהם עושים עכשיו, אבל שום רגש לא ניבט מהפרצוף שלו. "סיים את זה, סלמנס!" הוא עלה גבוה ושחרר את האנרגיה, כשלפתע הופיע מעגל מוזר בצבע כחול ביניהם לבין ראיין. "מה אתה מנסה לעשות ריי?" שאלה זארה. "זה לא אני!" אמר בקול מבולבל. המתקפה עמדה לפגוע בהם כשפיצוץ נשמע ואבק התפזר בכל מקום. "מוזר, אבל אני לא מרגיש מת כל כך", נשמע קול מוכר מענן האבק שהתפזר שם. כשהאבק התפזר הדבר הראשון שאלה ראתה היה אייר, מתנשא לגובה עם העור הכחול שלו, גופייה על גופו וצלקות על זרועותיו, הוא שילב ידיים ולמרות שאלה לא ראתה את הפרצוף שלו היה הייתה די בטוחה שהוא כועס כרגע. לאחר מכן היא ראתה אדם שלא הכירה, חליפה קרועה לגופו, השרוולים שלה נקרעו, וחשפו ידיים שריריות, לצידו עמדה אישה יפייפיה עם שיער שחור וארוך. בגב של הקבוצה עמד סאנס, הגלימה הרגילה שלו נעלמה ועכשיו הוא לבש מין מעיל-קפוצ'ון בצבע כחול, בעל צווארון פרוותי, מכנסיים שחורים וארוכים ומה שנראה כמו נעלי בית שחורות, במקום שנתלשה ידו השרוול התעופף לו כמו דגל, זה לא גרם לו להיראות פחות מאיים. ובראש כל הקבוצה הזאת עמד, חסר חולצה וצלקת לגבו, בדיוק במקום שנדקר על ידי ראיין. מישהו שאלה השלימה עם האובדן שלו, מישהו שלא חשבה שתראה יותר אי פעם, בלאק. ראיין ופיראס הסתכלו עליהם בפליאה מהולה בבוז. "אתה חושב שזה משנה משהו? אתם לא יכולים לעצור אותי! יש לי צבא! אחרי שנעלמת הם לא יקשיבו לך שוב!" צעק ראיין, כנראה לעבר האדם שהיה הראש (ככה אלה תיארה לעצמה). חיילים התחילו לחזור, אחרי שראו שהמנהיג שלהם לא מתכונן להשמיד את המערה. "אנחנו נעצור אותך ראיין, לא משנה מה יהיה המחיר", האיש בחליפה דיבר לראשונה. "ומי יעצור אותו?" שאל ריינאק בלגלוג, "אתם? אתם ואיזה צבא?" "אני שמח ששאלת", נשמע קול מהצד שבגבה של אלה, היא הסתובבה וראתה אנשים נכנסים, אבל אלה לא היו החיילים של צוות אימפריום. כל אחד מהם לבש מסיכה, חלקם פשוט לבשו מסכות עם פרצוף כועס עליהם, וחלקם לבשו מסכות עם פרצוף של פוקימון, פיירואר, אינפרנייפ, בראשם עמד מישהו עם מסיכת טאלונפליים, לידו עמדו שני אנשים, אחד עם מסיכת דרקון והשני עם מסיכה בצורת נוקטאול, ליד כל אחד מהלוחמים עמד פוקימון, ליד האנשים עם המסכות של הפוקימונים עמדו הפוקימונים שצוירו על המסיכות שלהם. "מי הכניס אותם לכאן?!" קרא פיראס בזעם. "אני. מקווה שלא הפרעתי", נשמע קול ומתוך הלוחמים יצא מישהו עם שיער בצבע חום בהיר, וחיוך שחצני, בלו, לידו עמד הפרופסור, פצוע אבל בחיים. "אז… אנחנו עומדים להמשיך לעמוד אחד מול השני הרבה זמן או שנתחיל את הקרב הזה?" אמר ושלף פוקדור. "התקפה!" פקדו פיראס ורורק באותו הזמן, ושתי הקבוצות הסתערו אחת לעבר השנייה, מתכוננות לקרב עקוב מדם.