סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פרק 2: חדר מלחמה / איידן סוייר

לפרקים הקודמים:

פרולוג: https://www.pocketmonsters.co.il/?p=101061

פרק ראשון: https://www.pocketmonsters.co.il/?p=101062

= = = = =

לאבן-חול כאמור לא היה מנהיג אחד, אלא אחראים שונים על כל תחום, כגון אספקת המים, חקלאות, חינוך, רפואה. כולם יחד היוו את מועצת הכפר, וכעת הם התאספו יחד לפגישה דחופה, בראשה עמד הפעם רופוס, האחראי על טיפול בפוקימונים והיחיד שידע משהו על איליה קפיטולינה.

"מה שאנחנו מתמודדים נגדו הוא לא שודדים רגילים", אמר, "נתקלתי בהם בעבר, וזה לא צחוק".

"מתי בדיוק?" שאלה גברת לארגו.

"אתם זוכרים שיצאתי למסע לצפון, כי גיליתי שאיוי יכול להתפתח לגלסיאון רק במקום קר?" שאל רופוס, "בדרך פגשתי את ה… אני לא יודע אפילו איך לקרוא להם. צבא, כת, כנופיה. מה שהם לא יהיו, הם נודדים ממקום למקום, כובשים כל מקום שמישהו חי בו, ומצרפים אותו לאימפריה שלהם".

"איך יש להם מספיק אנשים בשביל זה?"

"הם כנראה מאוד מאמינים ברעיונות שלהם, וגורמים גם לאנשים אחרים להאמין. המנהיגה שלהם, איליה קפיטולינה, מטורפת על כל הראש, ואין לה בעיה לרצוח את כל מי שמתנגד לה. אבל יש לה פוקימון חזק שמעולם לא ראינו כמותו, והתנגדות לה היא חסרת טעם".

"אז מה אתה מציע שנעשה?"

"אני מציע שלא ניתן להם להגיע לאבן-חול", אמר רופוס, "נשלח כבר לפנות בוקר משלחת של מאמני פוקימונים, החזקים ביותר שיש לנו, למקום ממנו הגיע השליח. נתקוף אותם ונקווה שגורם ההפתעה יהיה לצדנו. ניזהר מאוד שלא להסגיר כל קשר בינינו לבין אבן-חול, כדי שאם ניכשל ואבן-חול תיפול לידיהם, הם לא ינקמו בשאר התושבים".

"זה נשמע מסוכן מאוד. אתה בטוח שזו תוכנית טובה?"

"זו התוכנית הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה. אם למישהו יש רעיון אחר, אשמח לשמוע".

לאחר שתיקה ממושכת, שאל מישהו באחד מצדי השולחן:

"נניח שלא נתנגד בכלל, והם יכבשו את אבן-חול. זה יהיה כל כך נורא?"

"אם הם יכבשו את אבן-חול, הם קודם כל יהרגו את המנהיגים – במקרה שלנו, את כל מי שנמצא כאן כעת. אחר כך הם ייתנו לשאר התושבים הזדמנות להצטרף אליהם. מי שיסכים, ייאלץ לכרות שתי אצבעות בכף ידו, כדי שלא תהיה לו דרך חזרה. השאר יעבדו בפרך וייאלצו לתת את המזון והמים שלנו לנציבים שיישארו כאן ולשלוח אותו לשאר חלקי האימפריה. הם ימותו ברעב ובצמא".

בתום שתיקה ממושכת נוספת, איש לא התנגד עוד לתוכנית של רופוס.

= = = = =

במרכז צריף קטן שהכיל רק חלון לא גדול יותר מראש של אדם, היה קשור על כיסא השליח של איליה קפיטולינה שהגיע לכפר לפני כמה שעות. ליזה נכנסה לצריף עם מגש ועליו כמה ירקות חתוכים.

"למה אתם מחזיקים אותי כאן?" שאל השליח.

"אני לא יודעת. אני לא מחליטה".

"גם אני לא", הוא אמר, "את הילדה שפגשתי מוקדם יותר".

"נכון. שלחו אותי כדי שתדע כמה שפחות על האנשים שכאן".

"מה זה משנה? גם ככה אתם לא מתכוונים לתת לי לחזור".

ליזה לא שחררה אותו מהחבלים שקשרו אותו לכיסא. היא התחילה להאכיל אותו עם כף.

"אני רק מקווה שאתם יודעים שאם אני לא חוזר, החברים שלי יבינו שאתם קשוחים, ויתקפו בכול הכוח".

"זה לא מה שאתה רוצה?" שאלה ליזה

"אני נראה לך כמו איש רע?"

ליזה הביטה בעיניו.

"אני לא יודעת. אני חושבת שאיש רע נראה כמו איש רגיל".

"אז תרשי לי להבטיח לך שלא הייתי רוצה לפגוע באף אחד מהאנשים כאן. אני אשמח מאוד אם כולכם פשוט תסכימו להצטרף לאימפריה, ולא יהיו לנו בעיות".

"ואם לא נסכים? תסכימו ללכת ולתת לנו לחיות את חיינו?"

"אני חושש שזה לא כל כך פשוט. העולם הזה מלא אנשים רעים, וכל מי שלא איתנו, עלול להיות נגדנו".

דלת הצריף נפתחה שוב, ופנימה נכנס רופוס, מלווה באספאון שלו.

"ליזה, אל תדברי אתו", אמר, "אל תתני לו לשטוף לך את המוח".

"זאת הבעיה שלך, אדוני. לא מוכן להקשיב".

"אז בוא נקשיב לך עכשיו. מאיפה באת ואיפה החברים שלך מחכים?"

פרייד האספאון הביט בעיניו של השליח, שרק גיחך.

"אני חושש שזה לא מידע שאני יכול למסור לך".

"כמה אתם? עם איזה ציוד? עם אילו פוקימונים?"

"אני רואה שאתה לא מבין שלא תקבל תשובות".

"אני מבין טוב מאוד. העניין הוא שברגע שחשבת על התשובות, פרייד ידע אותן, ועכשיו גם אני".

הוא סב על עקביו ופנה לצאת מהצריף.

"למה אתם לא פשוט הורגים אותי?" קרא אחריו.

"אם אתה כל כך חכם, תענה לעצמך", ענה רופוס בלי להפנות אליו את ראשו.

= = = = =

כמה שעות מאוחר יותר, עוד לפני שהשמש עלתה בשמיים, עשרה אנשים וכעשרים פוקימונים צעדו במדבר לאור הירח והכוכבים בלבד.

"אספתי אתכם כי אתם הטובים ביותר", אמר להם רופוס כשכינס אותם, "מי שלא רוצה לצאת למשימה הזאת, לא חייב. אף אחד לא ינטור לכם על כך".

שני מאמנים צעדו צעד אחד אחורה. מונה לכסנה אליהם את מבטה, מבהירה להם שהיא תנטור להם על כך ועוד איך, אבל ברגע זה לא אמרה דבר. עשרת המאמנים הנותרים היו כעת בדרכם אל המקום בו חנו אנשיה של איליה קפיטולינה שבאו לכבוש את אבן-חול. צעדים מאחוריהם הבהירו לרופוס שהם לא לבד. הוא הביט לאחור וראה את ונגארי השקטה הולכת אחריהם, כנראה כל הדרך מאבן-חול.

"ונגארי, מה את עושה כאן? המשימה הזאת היא רק למאמני פוקימונים!"

היא לא ענתה, ורופוס לא ציפה שתענה, אבל היא גם לא נתנה שום סוג אחר של תשובה, מלבד מבטה החודר. רופוס נאנח. ונגארי השקטה היא לא אויבת והוא לא יבקש מפרייד לחדור אל מוחה, אבל הוא לא ראה שום סיבה הגיונית אחרת שתבוא עמם.

"טוב", לחש לבסוף, "אם את רוצה לסכן את החיים שלך, זו בחירה שלך".

תוך זמן קצר הם הבחינו במחנה שכלל שני אוהלים בינוניים. לא יכולים להיכנס לשם יותר מדי אנשים, המספר שלהם לא יהיה רב יותר עם או בלי הפוקימונים. עם היתרון המספרי וגורם ההפתעה לצדם, אנשי המשלחת של אבן-חול הסתתרו מאחורי הסלעים עד שהפציע אור ראשון, ואז תקפו.

פוסטים קשורים

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *