דף הבית / יצירה / העולם של סילביאון / פרק 11: אחרי הסערה / איידן סוייר

פרק 11: אחרי הסערה / איידן סוייר

לפרקים הקודמים בסיפור:

https://www.pocketmonsters.co.il/?cat=17535

= = = = =

כשהגיעה שעת הצהריים, כפר הנשרים היה שקט כאילו לא התחוללה בו מהפכה באותו בוקר. אבל המקום שינה את פניו ללא הכר, ומשטחי התעופה והנחיתה החלקים הפכו לאדמת טרשים פצועה, שכבר לא ניתן היה לזהות מה הייתה בעבר. המבנים המעטים של נמל התעופה היו הרוסים, כמו גם רוב המטוסים, שהמעט מהם שנותרו שלמים היו שרועים הפוכים כמו מקקים מתים. הכפר כולו היה שומם מנפש חיה, מלבד הכניסה, שם רוכזו במעגל עשרות תושביו שנקשרו בחבלים. הפוקימונים היו מחוסרי הכרה או מותשים מהקרב, ומעל כולם התנשא גראודון המפלצתי ושמר עליהם ליתר ביטחון.

סביב מעגל השבויים ניצבו אנשי איליה קפיטולינה, וכעת קרב אליהם עוד אחד מאנשיה, תכול עיניים ושלוב ידיים גם כשהלך.

"אתה!" ירקה ביאנקה בשנאה יוקדת.

"עמדתי בהסכם שלנו. לא תקפתי את הכפר שלך רגע אחרי שסיימתם לטפל בפוקימון שהבאנו לכאן".

"הפוקימון שאתה דקרת".

"בסופו של דבר שום נזק לא נגרם. נכון, ליזה?" אלכס החווה בראשו לכיוונה במרכז המעגל, "דרך אגב, למה היא קשורה שם עם האספסוף? היא אחת מאיתנו".

"היא לא אמרה…" פתח אחד מגלוחי הראש.

"וכולם כאן עיוורים? אלה אנשי האימפריה החזקה בעולם?"

בתגובה, שניים מהחיילים מיהרו להיכנס אל בין השבויים ולשחרר את ליזה מכבליה. אבל היא לא מיהרה לקום, אלא נשארה במקומה ונעצה את מבטה באלכס.

"ליזה, את בסדר?" שאל.

"למה עשית את זה?"

"למה עשיתי מה?"

"תקפת את הכפר כשאני ופיקסי עוד כאן", אמרה ליזה, "לא היה אכפת לך לסכן אותנו בכלל".

"בדיוק עמדתי להסביר כאן לכולם, ש…"

"למה לא תודה בזה?" נשמע קול חדש.

"מי אמר את זה?"

"אני".

אלכס הביט בקהל. הדוברת הייתה נערה צעירה שהייתה קשורה לצד ליזה, ואפילו הזכירה אותה מעט.

"למה לא תודה שפשוט לא אכפת לך ממנה? חשוב לכם יותר להרוס ולהחריב מאשר לדאוג לאנשים שלכם, וזה לא פלא".

"קומי", ציווה אלכס.

מונה קמה על רגליה, אבל נאלצה לעמוד כפוף בגלל החבלים הקשורים לאנשים שלידה. היא הביטה בבוז מעל ליזה.

"אתם נטפלים לילדות קטנות ואומללות שאף אחד לא אוהב, כי אתם יודעים שאף אחד אחר לא יסכים להצטרף לכת המטופשת שלכם".

"החיים שלך נמצאים בידיים של הכת המטופשת שלנו, אז אני מציע לך לשקול מילים".

"אתה מאיים עליי?" גיחכה מונה, "אין בעיה. תן לאחותי הקטנה להרוג אותי. ילדה בלי חברים שנאלצה תמיד להסתתר מאחורי חזקים ממנה, בוא נראה אם היא מסוגלת לפגוע בי".

אלכס הפנה את מבטו לליזה. "מה את אומרת, ליזה? נעשה מה שהיא אומרת?"

ליזה ניסתה להביט בעיניו, אבל לא הצליחה. "זה נכון?" שאלה.

"את באמת חושבת שזה יכול להיות נכון?"

"לא רציתי, אבל אתם בדיוק כמו כולם", אמרה ליזה, "לא אכפת לכם ממני בכלל!"

ורק אז היא קמה ממקומה, אבל במקום להתייחס לאלכס או למונה, היא פתחה בריצה לכיוון השני, אל תוך ההריסות שהיו פעם כפר הנשרים. פיקסי הבחינה בה בין הפוקימונים ורצה אחריה, וכמעט חטפה התקפה מגראודון לולא אלכס סימן לו לא לתקוף והתחיל לרדוף אחריהן בעצמו.

= = = = =

ליזה רצה ורצה בכול הכוח, ופיקסי הצטרפה אליה במהרה, עד שאלכס השיג אותן בקרבת המקום בו האופנוע שלו חנה. הוא נעמד מולה וחסם את דרכה.

"היי, לאן את בורחת?"

"עזוב אותי!"

"זה בגלל מה שעשיתי לפיקסי? את יודעת שזה לא היה בכוונה".

"ככה אתה אומר, אבל…" היא ניסתה להסדיר את נשימתה, "אבל תקפת את הכפר כשאנחנו שם, ולא היה אכפת לך בכלל אם יקרה לנו משהו!"

"ליזה, מי אמר לך את זה? אחותך?"

ליזה היססה. היא לא רצתה להודות בזה. "אני לא טיפשה!"

"אז תגידי לי, איך זה שלא רק את, אלא אף אחד אחר מתושבי הכפר הזה לא נהרג בהתקפה?"

היא היססה שוב.

"כי לא התכוונו להרוג אף אחד. זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר, לפני שהתפרצתן לנאום שלי. אם רק היית סומכת עליי לדקה אחת, הייתי מסביר הכול".

"אז למה תקפתם את הכפר?"

"כי הם היו אויבים. ראית בעצמך איך הם התייחסו אלינו כשהגענו. זה לא אומר שאנחנו חייבים להרוג אותם. לכולם יש מקום בעולם הזה, גם אם לא לכולם מגיע לשלוט. מה שחשוב הוא שהחיים שלך לא היו בסכנה אפילו לרגע אחד".

הוא הביט בליזה, אבל היא נמנעה מלהשיב לו מבט.

"עכשיו, כשהבנת את זה, חשוב שתביני גם שמה שעשית עכשיו לא מקובל. אסור לך להתפרץ או להתווכח עם אחד מאיתנו באמצע נאום, זה מערער את הסמכות שלנו בעיני האספסוף. אם יש לך בעיה, תדברי איתי כשאנחנו לבד, לא מול כולם".

"עכשיו אנחנו לבד?"

"עכשיו כן".

"יופי!"

סילביאון פערה את פיה והשמיעה צליל מחריש אוזניים, ולמרות שאלכס ניסה לאטום את אוזניו, הוא לא עמד בו והתמוטט. ליזה עלתה על האופנוע שלו וסילביאון קפצה על ברכיה, ויחד הן רכבו משם.

= = = = =

בינתיים נמרוד תפס את מקומו של אלכס מול תושבי כפר הנשרים.

"כמו שכבר התחלנו לומר, לא באנו בכוונה להרוג אף אחד. כולכם עדיין בחיים וזה לא במקרה, אלא בחסדה של הקיסרית איליה קפיטולינה".

"נחמד מצדה", מלמלה ביאנקה.

"ניסיתם להתנגד לאימפריה והכפר שלכם שילם את המחיר. אבל עכשיו אנחנו הולכים להציע לכם בדיוק את אותה הזדמנות שאנחנו נותנים לכולם: הצטרפו אלינו. חלקכם עוד יכולים להימצא ראויים. ההבדל הוא שאם תסרבו, לא נכבוש את הכפר שלכם, אלא נשאיר אתכם כאן לגורלכם".

"אתה מתכוון שתשאיר אותנו למות".

"זה העניין שלכם".

אבל נמרוד ידע שהמוות ודאי. הם דאגו לכך: גראודון הרס בין היתר את מתקן טיהור המים של כפר הנשרים, מה שאומר שמי שיישאר כאן ימות בצמא תוך יומיים לכול היותר. ולמרות זאת, מונה ניסתה ללכוד את מבטם של האנשים שעמדו לידה בניסיון לומר להם לא להיכנע. המערה המובילה לאבן-חול עדיין קיימת, ואנשי איליה קפיטולינה עדיין לא יודעים עליה.

"ובכול זאת, לא כולכם תקבלו את ההזדמנות הזאת. לפחות אחת מכם כבר הוכיחה את עצמה לא ראויה, ועל כך היא תיענש מיד. את!"

הוא החווה לעבר מונה.

"מי, אני?"

"במקום לדעת שאת מובסת, בחרת להמשיך ולהתנגד לקיסרית. היית צריכה לדעת שזה חסר סיכוי. אין מקום למרדנים כמוך באימפריה שלנו. מה יש לך לומר להגנתך?"

"שאם אתה כל כך קשוח, נראה אותך כשיבוא המבול".

זו לא הייתה תשובה שנמרוד ציפה לה.

"מה אמרת?"

ומונה, בתגובה, דיברה אל כל שאר האנשים ולא אליו.

"עומד לרדת כאן מבול שיחזיר את המים לעולם. כשזה יקרה כל העולם ישתנה, שליטה במים לא תהיה יותר כוח והקיסרית שלך לא תהיה שווה כלום".

"זה מספיק!"

"בעולם שאחרי המבול, כולם יזכרו לכם את מה שעשיתם, ואתם תהפכו להיות הנרדפים".

"אמרתי שמספיק!"

"כולכם עומדים ליפול בקרוב. אם אתם רוצים להתחרט על כל מה שעשיתם, זה הרגע".

זה הרגע, חשב נמרוד. אם לא יגלה חולשה עכשיו, אולי האנשים שלו יעריכו אותו סוף סוף. לאנשים שלו יש שליטה על עוד הרבה דברים מלבד מים.

"לאסט, להביור!"

סילון אש ממוקד במונה נורה מפיה של הפלריאון של נמרוד, ומונה התכווצה, יודעת שאין עוד מה לעשות – אבל לפני שהלהביור פגע, הוא הוסט הצידה.

"מי עשה את זה?!"

הוא הביט סביבו. עד כמה שידוע לו, הפוקימון היחיד שמסוגל להסיט מתקפות בכוח המחשבה היה אספאון, אבל לא היה שום אספאון בין הפוקימונים של כפר הנשרים או של אנשיו.

"לאסט, סלות', גלאטוני, בכול הכוח!"

לאש הצטרפו כעת גם קרח ועלי תער, אבל כולם הוסטו כמו נוצות ברוח. נמרוד שלף את אקדחו וירה גם הוא לעבר מונה, שכבר לא פחדה אלא רק עמדה מולו שלווה כשהקליעים נעצרו מולה, החבלים שקושרים אותה נקרעים בידי כוחות בלתי נראים.

"כבר הבנת שזה לא עוזר, אז למה אתה ממשיך לנסות?"

"אני אטפל בך בעצמי!"

הפוקימונים הפסיקו את המתקפות ונמרוד רץ לעברה בעצמו והתכוון להכות בה באגרופיו, אבל רגע לפני שפגע, גילה שהיא כבר לא שם. כשכמה אנשים הצביעו למעלה בהתרגשות, הוא הביט היישר מעליו וראה אותה מרחפת באוויר כאילו תלויה על חוטים בלתי נראים.

"אני מונה, הנביאה העליונה", אמרה בקול הכי עמוק שיכלה לגייס, "בחודש השני בשבעה-עשר יום לחודש, ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה, וארובות השמיים נפתחו. ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה".

תוך כדי שהיא מדברת, עוד אנשים קירחים בגלביות לבנות שלפו את נשקיהם וניסו לירות במונה ללא הועיל. היא המשיכה לרחף גבוה יותר ויותר באוויר, עד שכפר הנשרים נראה קטן יותר ויותר. זו הייתה תחושה נפלאה, הרוח נשבה בכול גופה והיא נישאה לכיוון לא ידוע, כאילו מישהו באמת בחר בה להיות שליחת האל. הרחק מתחתיה היא שמה לב לאופנוע ועליו רוכבת אנושית וסילביאון, נוסעות לכיוון היישוב הבא בדרך.

= = = = =

מונה נחתה על ראש הר תלול ומבודד. היא קיוותה מאוד שהאנשים שהשאירה מאחור לא ישלמו את המחיר, אבל היא החליטה שלא לחזור אחורה ולברר, בטח לא כשהיא אפילו לא יודעת איך היא בעצמה עשתה את זה לעזאזל. היה רק עוד דבר אחד שקיוותה בכול לבה שיעבוד. היא עצמה את עיניה, פרשה את זרועותיה לצדדים וצעקה בכול הכוח אל האוויר:

"אני מחפשת צרות!"

וכשפקחה את עיניה, חברתה הייתה שם איתה, בדיוק כמו בכול פעם אחרת בעבר.

"ונגארי, מי את ומה את בשם אלוהים?"

2 תגובות

  1. Hit Man

    האם היא פוקימון? כבר זמן מה שיש לי תיאוריה שהיא כמו נגיני, בת אדם שנענשה ונכלאה בגוף אדם. השאלה היא האם היא איווילושן או בכלל קיוגר?

  2. Avatar

    נגיני זה איש/אשת נחש בכל מקרה אני מאמין שהיא בכלל ראיקוויזה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.