פוקימון: הסיפור של כולנו – פרק 2: פוגשים את פרופסור לבנטון!

"הלו! התעוררו! בוקר טוב, ישנוניים! הגיע הזמן לקום".

אתם מתעוררים אחד אחרי השני, אתם מסתכלים סביבכם ואנשים שונים ומשונים מתאספים סביבכם בחצי מעגל. הם לבושים בצורה מגוחכת ביותר. על פניהם מבטים סקרניים מצד אחד, ומפוחדים מצד שני.

ג'ייס הוא הראשון שמתעשת על עצמו – "איפה אנחנו ומה עשיתם לנו?"

"הירגעו, אתם שומעים את הקול ההוא בשנית, אתם בידיים טובות".

ג'ייס מתרומם, משפשף את עיניו ורואה מולו אדום גבוה, לבוש בלבן ולראשו כובע טמבל מטופש. "אני הוא פרופסור לבנטון".

פרסיבל גונח מהצד – "מזל שנפלתי על משהו רך, אחרת הייתי שובר את האגן".

מוניקה צורחת בתגובה – "כן, נתת עלי! יא זקן מטומטם, קום ממני!"

כולכם מתעוררים ונעמדים. מסתכלים על האנשים שבוחנים אתכם.

יויו ישר מזהה הזדמנות – "היי, אנשים! איזה כיף! רוצים לראות אותי מופיע? יש לי אחלה מופע!"

מוניקה שוב צורחת – "זה לא הזמן, אתה לא רואה שאנחנו לא בכדור הארץ?"

כולכם מסתכלים מסביב ורואים כפר מיושן, מלא בקתות, האנשים שהיו אמורים להיות בתוכם מרוכזים סביבכם, חלקם נראים כאילו חיו כאן כל חייהם.

ריי מסתכל לשמיים ושואל – "מה זה הציפורים האלה?"

פרופסור לבנטון מסתכל מעלה לשמיים ומחייך – "אלה לא ציפורים".

ריי מגחך בביטול – "ברור שאלה ציפורים, אלה חיות והן עפות, מה לא ברור, סבא?"

פרופסור לבנטון מסתכל עליו, מעביר את המבט לעבר האחרים ואז אומר – "אלה לא בעלי חיים. אתם לא מהעולם הזה, אתם נפלתם מהשמיים לפני מספר שעות. אלה פוקימונים".

ריי מתחיל לאבד עניין, הוא פוסע לעבר אחת הבקתות, תופס אבן ואז אומר – "אני אראה לך מה זה פרוקטוזים, יא טמבל אחד" – והוא זורק אותה לעבר אותם דברים שמעופפים מעליהם. אחד מהם נפגע. הוא מפנה את המבט לעבר ריי שממלמל משהו כמו – "אמרתי לך?" אבל לפני שריי מספיק לחזור לקבוצה, מתקפת רוח נשלחת לעברו ומעיפה אותו 10 מטר אחורה.

הפרופסור ממהר לעמוד חוצץ ביניכם לבין הפוקימונים, הוא צועק משהו כמו – "צא פוקדור" וזורק כדור לעבר המפלצת ההיא, הבזק של משהו אדום בולע את היצור המעופף, מכניס אותו לתוך הכדור ואז נעלם. הכדור נופל ארצה והפרופסור מרים אותו. הוא חוזר על עצמו – "אלה פוקימונים".

אחרי שעה ארוכה, כוס משקה חם וישיבה בטרקלין של בניין גדול שנמצא באיזור, הפרופסור לבסוף מסביר לכם מה קורה – "תבינו, אתם ככל הנראה תושבי כוכב הלכת ארץ. הייתי שם, נולדתי שם, אני עברתי לפה מתוך בחירה. פה זה עולם אחר לגמרי, אתם נפלתם מתוך השמיים לאחר שעברתם – את מה שאנחנו מאמינים – מפגש עם ה-אלוהים. לא, לא אלוהים של היהודים… גם לא ישו… אני מדבר על הפוקימון האל – ארכיאוס".

אנטון נעמד, מצביע ואומר – "ארסיאוס, אתה מתכוון?"

הפרופסור מסתכל עליו ואומר – "מה? איך? איך אתה יודע?"

אנטון פוסע הצידה בדרמטיות, מפנה מבט אל החלון ומסתכל החוצה במבט נוגה – "קראתי על זה פעם בספר אגדה".

הפרופסור מכחכח בגרונו וממשיך – "אז ארכיאוס ברא את העולם הזה, הוא ברא את האדמה שאתם הולכים עליה, את הציפורים שאתם ראיתם בחוץ, את הזמן ואת המרחב, ואת הכל. אנחנו בני האדם עברנו לפה לפני מספר שנים במטרה לחקור את העולם הזה, לראות איך אפשר ללמוד על "החיות" האלה שאנחנו קוראים להם פוקימונים".

נרקיס והראל מסתכלים אחד על השני ומתחילים לדבר:

נרקיס: "אוקי, זה מסביר הרבה".

הראל: "זה עדיין לא מסביר למה הם לבושים כמו סבתא שלי".

נרקיס: "אולי אין להם פה חנויות כמו גאפ או ליוויס".

הראל: "כן, אבל תסתכל עליהם, חוץ מהפרופסור, כולם נראים כאילו הם יצאו מהמאה השישית לספירה".

הפרופסור עוצר אותם – "אפרופו לבוש, כדי שלא תיתקלו בעוינות מצד המקומיים, אני מציע לכם להתלבש כמוהם.

מוניקה פותחת את הפה ומתחילה לצרוח – "אני לא לובשת את הסחבות האלה, על גופתי המתה!"

הפרופסור אמר – "זה גם ישמש אתכם כבגדי הסוואה, אחרת ה"חיות" האלה שראיתם מקודם יתקפו אתכם".

נרקיס והראל מסתכלים אחד על השני ומחייכים:

הראל: "הלוואי והיה לי רוקימון משלי".

נרקיס: "נראה לי שאומרים פטיפון, לא רוקימון".

אנטון נכנס להם בדברים ומתקן אותם – "פוקימונים, פו – קי – מו – נים".

כולם מסתכלים לעברו במבט חשדני והוא אומר – "אני קורא מדי פעם, כדאי לכם לנסות גם".

"אוקי, בואו נרגע", מנסה הפרופסור להשתלט על המצב, "אני אתן לכם את הבגדים שלכם וכל אחד מכם יוכל לבחור את הפוקימון שלו".

ניסן מתחיל להתלהב, הוא פולט צחוק גבוה מאוד ואז מסתכל על כולם ומשתתק בחזרה כשהוא שם לב כשכולם מסתכלים עליו – "מה?" הם עדיין מביטים בו. "פשוט אם יש לו נחש להביא לי, זה יהיה ממש אחלה".

הפרופסור אומר לו – "סליחה?"

ואז ניסן מקבל בטחון ואומר – "כשהייתי בבית, בכדור הארץ הכוונה, היה לי נחש, קראתי לו נאחאש, ואהבתי אותו מאוד. זה היה חיית המחמד שלי. הוא היה זוחל על הרצפה, אוכל עכברים, ולפעמים כשהייתי רוצה לעשות איתו קטעים, הייתי הולך איתו לחנויות יוקרה, שם אותו בין הבגדים היוקרתיים יותר ואחרי כמה דקות הייתי שומע מישהי צורחת ובורחת משם לאחר שהוא הופיע לה בין המידות השונות, זה היה כל כך מצחיק".

מוניקה מסתכלת עליו בחוסר אמון, פותחת את הפה ואז רוברט קוטע אותה – "אם עוד פעם תצרחי לי באוזן, אני אתן לך בוקס לשיניים, בסדר? אני יודע שאת בת והכל, אבל רבאק, אני בן 80 עוד מעט ואני לא בנוי לצרחות האלה".

מוניקה ממלמלת "סליחה" ומשתתקת.

פרופסור לבנטון משפשף את ידיו ואומר – "אוקי, התכוונתי להציע לכם את ראולט, סינדקוויל ואת אושוואט, אבל אם אתם רוצים נחשים ויצורים שמזכירים לכם דברים מהבית, אני יכול לסדר לכם את זה, רק בבקשה, בואו תחליפו בגדים, תאכלו ארוחת ערב אצל בני ותחזרו אלי לפה. אני אארגן את הפוקימונים שלכם".

כשכולם חוזרים לבושים בבגדי המקום, שבעים מהארוחה, ג'ייס פונה אל הפרופסור ושואל – "סליחה, תגיד לי משהו, היה איתנו אדם נוסף, בחור בשם דרופ. מה קרה לו?"

הפרופסור מסתכל על ג'ייס, נושף אוויר החוצה בצער ואומר – "הוא… נפל ליד אלפא אוניקס, אני מצטער".

מוניקה מתחילה לבכות וכולם משתתקים.

"טוב, אתם תכירו מה זה פוקימוני אלפא ופוקימונים אצילים בהמשך, אתם הרי יוצאים לשטח".

ניסן מסתכל מסביב בפחד, ממלמל – "לשטח?!" יוצא לו קול שבור מהפה. "מה זאת אומרת?"

אנטון מתערב ועונה במקום הפרופסור – "אני משער שמאחר ואנחנו פה והפרופסור הוא אדם אחד ואין לאנשים פה כוח, אומץ או יכולת להתמודד מול הפוקימונים האכזריים האלה, אז הוא הולך לגייס אותנו ככוח עזר. האם אני צודק, פרופסור?"

הפרופסור מהנהן.

ניסן ממלמל בפחד – "אה, מעולה, כי אני מה זה לא מפחד מהם".

נרקיס והראל מחליפים מבטים מחויכים.

פרופסור לבנטון מרים את ידו ומוציא קלף מהכיס שלו – "אני הולך לקרוא בשמות שלכם, כל אחד שאני קורא בשמו ניגש אלי, מקבל פוקדורים – אלה חפצים שבאמצעותם הוא יכול לתפוס פוקימונים, הוא מקבל יומן עם המשימה הראשונה שלו והוא מקבל את הפוקימון הראשון שלו. האם זה ברור?"

כולם מהנהנים לחיוב.

"רוברט" – צועק הפרופסור.

האיש הכי זקן שם ניגש אליו, תופס את הכדור שלו ומוציא ממנו את הפוקימון שלו – לוטאד – שקופץ מצד לצד ומתלהב כאילו קיבל הרגע ערימה ענקית של אוכל פוקימונים. רוברט פותח את היומן, לובש את המשקפיים שלו וקורא – "מרפאה! נהדר… " הוא אומר בציניות. "לא מספיק פרשתי מהתחום בכדור הארץ, עכשיו גם בסוף העולם מבקשים ממני לעסוק בתחום המזעזע הזה".

"מוניקה", ממשיך הפרופסור.

"מה?"

"בואי לפה?"

"אתה מתחיל איתי? אתה יודע שאני לסבית מוצהרת".

"את לא רצינית".

"אני רצינית מאוד".

"אני רוצה להביא לך פוקימון, את מי זה מעניין עם מי את בוחרת להיות?"

"אה", מוניקה מבינה שעשתה דרמה. היא קמה וניגשת לפרופסור. הוא מעניק לה אינטיליאון זוהר.

אנטון פולט "וואו".

נרקיס והראל ניגשים אליו ואומרים לו – "למה וואו", "כן, מה העניין?"

הוא מסתכל עליהם ואומר – "זה פוקימון זוהר, שייני, בצבעים שונים מאלה הרגילים".

הוא מבקש מנרקיס שיתפוס לו את התיק, הוא פותח אותו ומוציא משם ספר ענקי.

הראל יושב לידו, נרקיס מצטרף ואז אנטון מראה להם תמונה של אינטיליאון רגיל. הם מסתכלים על האחד של מוניקה, על האחד בתמונה ואז אומרים ביחד – "וואו!"

"אמרתי לכם", סיכם אנטון.

"מה המשימה שלי?" שואלת מוניקה.

"להרגיע את גבירת הרכס", עונה לה הפרופסור.

"מי זו?"

"זו לא בת אדם, זו פוקימון, מסוג נקבה, בדיוק כמו שאת אוהבת, והיא זועמת. אולי לסבית צרחנית כמוך תמצא דרך להרגיע אותה", עונה לה הפרופסור.

רוברט צוחק בתגובה לכך.

ג'ייס קופץ בראש – "תורי, תורי, תעשה שיהיה תורי".

הפרופסור מעביר כמה יומנים, מחפש את הפוקדור של ג'ייס בארגז ואומר – "בסדר, גש לפה".

ג'ייס ניגש אליו, לוקח את הפוקדור ואומר – "צא משם!"

יצור בלתי מזוהה בצבע קרם יוצא משם, הוא אוחז בשתי כפיות והוא מלטף את השפם שלו.

נרקיס והראל פולטים – "וואו".

"מה זה? איך קוראים לו?" שואל ג'ייס.

"לפוקימון הזה קוראים אלקזם", עונה הפרופסור, "הוא מסוג על חושי, הוא מסוגל לקרוא מחשבות, לרחף באוויר כפי שאתה יכול לראות, ולדבר בטלפתיה".

"מה?!!?!?!?!" מגיב ג'ייס. הוא פונה לפוקימון – "אתה יכול להבין אותי?"

|כן| נשמע קול בראשו.

ג'ייס מסתכל סביב, לא מבין מי הוציא את הקול הזה, מסתכל על הפוקימון שלו, יורד לו האסימון, הוא מחייך, צוחק ואז נשפך מצחוק. לבסוף הוא נרגע ואז מתעלף מחוסר אמון.

נרקיס והראל מסתכלים עליו ואז שומעים את השמות שלהם נקראים.

נרקיס מקבל את הפוקימון אבסול והראל מקבל את הפוקימון סרפיריור. הם מסתכלים אחד על השני, ואומרים ביחד – "רוצה להחליף?" ניסן ניגש אליהם ואומר – "חכו רגע, אני רוצה את הנחש". שניהם מסתכלים עליו בחוסר אמון ואז מתעלמים ממנו. הם מחליפים כך שנרקיס מסיים עם סרפיריור והראל עם אבסול. המשימה שלהם – כך הם מגלים – היא משותפת – למצוא את החפץ שמפתח את סייטר.

נרקיס: "איפה נוכל למצוא את זה?"

הראל: "ומה זה סייטר?"

הפרופסור אומר להם – "אתם תצטרכו לצאת לשטח, לנסות לפגוש גרבלר, להילחם בו וב5% מהפעמים הוא משאיר אחריו את החפץ שמפתח פוקימון אחר בשם סייטר. זו משימה קשה מאוד ולכן שמתי את שניכם עליה. הפוקימונים שלכם חזקים מאוד והם יעזרו לכם. לסרפיריור יש יתרון על גרבלרים ולאבסול יש יתרון על סוגים אחרים שמסתובבים באיזור, כמו רוחות רפאים".

ג'ייס שהספיק להתעורר, שמע את המילים "רוחות רפאים" ואז שוב איבד הכרה.

ניסן מתחיל להתלונן – "זה לא פייר, אני רציתי נחש. כולם יודעים את זה! אני הכי טוב בנחשים!"

הפרופסור מסתכל עליו במבט מרחם ואומר: "אני חושב שהפוקימון הזה יתאים לך יותר". הוא מוציא את הפוקדור שלו, מתוכו יוצאת סינדרייס, היא מסתכלת על המאמן שלה, מחייכת ואז קורצת לו. ניסן מסתכל עליה, היא נראית כמו שחקן כדורגל, ואז הוא נזכר בכל הפעמים שהוא רצה לשחק כדורגל עם החבר'ה ואיך תמיד בחרו בכולם והשאירו אותו על ספסל הלא נבחרים כדי לצפות במשחק. הוא שנא אותם, הוא שנא כדורגל, ועכשיו יש לו הזדמנות להיות חלק מהמשחק. הוא התקרב לסינדרייס וחיבק אותה. דמעות יורדות לו על הפנים. "תודה", הוא מלמל.

"המשימה שלכם היא להיות חפרפרת ולהסתנן לצוות פנינה!"

"גם אני רוצה", צועק אנטון, הודף את ניסן הצידה ומקבל מבט מרושע מסינדרייס שלו.

"אתה לא בדיוק בן 10", מנסה להסביר לו הפרופסור…

"לא איכפת לי, אם יש מידע שאפשר לאסוף, רק על ידי איסופו דרך הקבוצות הללו", סיים אנטון.

"טוב, ועדיין, הם לא יקבלו מישהו בגילך, אולי, אולי אתה, אולי אתה תרגל אחרי צוות יהלום?" הציע לבנטון.

"מקובל עלי".

"רק לא בטוח שהפוקימון שלך מתאים לזה…", התחיל לומר הפרופסור, אבל אנטון נפנף אותו בביטול.

"שטויות".

אנטון ניגש לארגז, מצא את הכדור שלו והוציא משם את הפוקימון שלו – "ליבאני?" אמר בקול חלוש.

"אמרתי לך", אמר הפרופסור.

"הוא חזק", אמר אנטון.

"לא, הוא לא", נרקיס התערב.

"הוא נראה חלש מאוד", הסכים איתו הראל.

"אפילו אני לא הייתי מתפשר עליו", אמר רוברט.

"הייתי מחרבן פוקימון חזק יותר", אמר ג'ייס.

"הייתי מעדיף להתאבד מאשר לקבל פוקימון כזה", אמר ריי.

"טוב!!!" צרח אנטון ויצא מהמקום ביחד עם הספר שלו, הפוקימון שלו והפוקדורים שלו.

"אתם ממש חבורה נחמדה, הא?" נשמע קולו של פרסיבל.

"הוא ביקש את זה", אמר ריי.

"טוב, ילד, כנראה שאתה לא תשרוד שם הרבה זמן עם ההתנהגות הזו", פרסיבל אמר.

"מה אתה יודע?! סבא'לה", אמר ריי בתוכחה.

"יותר ממך, זה בטוח", אמר פרסיבל.

"רוצה להוכיח את זה?"

"בשמחה".

"אוקי", אמר ריי שהופתע מהתשובה, "אז זה יהיה קרב פוקימונים, כאשר אתה תלחם מולי ומול יויו".

"בשמחה".

יויו התעורר למשמע קולו ואמר – "מה? מו? מי?"

"אתה נלחם ביחד איתי נגד הזקן", אמר לו ריי.

"אבל אני לא רוצה להילחם נגד הזקן".

"אתה נלחם נגד הזקן וזה סוף פסוק".

יויו נכנע – "בסדר". הוא ניגש לפרופסור, הוציא את הפוקימון שלו מהכדור וראה שועל אש שעשוי כולו מפרווה. "איך קוראים לו, פרופסור?"

הפרופסור הסתכל עליו בחיוך ואמר – "פלריאון".

"עכשיו תורי", הצהיר ריי, וניגש לארגז, הוציא את הפוקימון שלו והוציא אותו משם. להפתעתו הוא ראה יצור קטן וכחול, דמוי פינגווין והוא נראה הכי רחוק מקרבות פוקימון.

פרסיבל חייך בתגובה.

"על מה אתה צוחק? אחרי שאני אסיים איתך, אתה תגמור כמו דרופ".

"זהו פיפלאפ", התערב הפרופסור, "יש לו בעיה קטנה ב…"

"אין לו שום בעיה", קבע ריי.

"ועכשיו תורי". פרסיבל התקרב בצעד בוטח אל עבר הפרופסור, לחץ את ידו, אמר לו "תודה" ולקח את הפוקדור שלו. "בוא נצא החוצה. פה צפוף מדי".

כולם יצאו החוצה, ריי ויויו עמדו בצד אחד של הכפר, פרסיבל עמד בצידו האחר של הכפר, כמו במערב הפרוע ואז ריי צרח – "תקוף אותו, גמור לו את הצורה!"

פיפלאפ התחיל לשגר מתקפת קרן בועות ולהפתעת כולם פרסיבל קפץ הצידה, תפס כמה שקים של חול והתחיל לזרוק על פיפלאפ. פיפלאפ נפגע פעם, פעמיים, שלוש ואז הסתכל על המאמן שלו, אובד עצות. ריי לא וויתר – "גמור אותו עם המתקפה הכי חזקה שלך", פיפלאפ אסף אנרגיה מכל עבר, עיבד את הכוח שלו וירה מה שנראה כמו משאבת הידרו עצומה. פרסיבל חייך. הוא חיכה עד שהמתקפה תגיע אליו ואז זינק הצידה והתחמק ממנה באלגנטיות. "בן כמה הזקן הזה?" שאל ריי את הסובבים. עד שהוא החזיר את המבט שלו לקרב, הוא ראה את פיפלאפ מעולף, כשעוד כמה שקי חול פזורים סביבו.

"אני בסדר", הרים יויו את ידיו לכניעה. "אני לא באמת רוצה להילחם בך", הוא מיהר להצהיר.

"ילד חכם", אמר פרסיבל.

"תגיד", אמר יויו, "אתה נלחמת בעבר, נכון?"

"אין לך מושג כמה, ילד", גמר פרסיבל. לאחר שהוא סיים את דבריו, הוא זרק את היומן שלו הצידה, אמר "אני לא צריך את זה", והלך לעבר השער הקדמי.

"לאן הוא הולך?" שאל יויו.

"לא נראה לי שאתה צריך לדאוג לו", אמר רוברט.

ריי הוציא לו לשון מאחורי הגב ואמר – "תעזבו אותו. אמן ימות. אז מה המשימה שלי?"

"אולי אתה תעזור לי במשהו?" שאל הפרופסור.

"מה הכוונה?" שאל ריי.

"אני צריך קצת עזרה במעבדה, ניקיון, סידורים, כל מיני כאלה…?"

"אתה רוצה שאני אהיה המזכירה שלך?" שאל ריי בהפתעה גמורה.

"האמת שאם אתה אומר את זה ככה, אני מבין שאתה לא ממש רוצה…"

"אני ממש רוצה, אני תמיד מחפש עבודה חדשה ולך תדע מה מחכה לנו שם בחוץ, אני אשמח לעזור לך", הבהיר ריי.

"מעולה", חייך הפרופסור.

"אני גם אשאר פה", אמר יויו, יש פה מלא קהל ואני יכול ללמד את בוביטון…"

"פלריאון", מישהו תיקן אותו.

"את פלריאון כמה תרגילים ולהרים פה מופעים שלא ראיתם בחייכם".

"האנשים פה באמת לא ראו מופע בחייהם", אמרה מוניקה.

"עכשיו כל זה עומד להשתנות", חייך יויו, ואמר – "בוביטון – אתה תבוא איתי". והם הלכו.

"איפה ג'ייס?" שאל הפרופסור אחרי כמה רגעים.

"הוא לא מעולף בפנים?" שאלה מוניקה.

"לא", אמר הפרופסור אחרי שבדק בתוך המבנה.

"אוי לא", אמר ריי, שנכנס גם הוא לבדוק.

"מה קרה?" אמר רוברט.

"נראה לי שהוא הלך למצוא את הגופה של דרופ", ענה ריי.

"איך אתה יודע?" נרקיס תהה.

"הוא השאיר אחריו פתק", ענה ריי.

הראל לקח את הפתק מהיד של ריי וקרא – "הלכתי לנקום את מותו של דרופ".

"אוי לא", אמר הפרופסור.

עיני	–	שם: פרסיבל גיל: 86 מחוז: גאלאר פוקימון: וינאזור אישיות בסיסית: יש לו משפחה גדולה והרבה כסף. הוא חכם. היה בעבר חוקר פוקימונים. יודע לערוך קרבות פוקימונים.
ג'ייס	נוקם את מותו של דרופ	שם: ג'ייס גיל: 38 מחוז: קאלוס פוקימון: אלקזם אישיות בסיסית: מדען, חושב שהוא יודע הכל, אבל הוא לא. בהרבה פעמים טועה במה שהוא אומר, ומתעקש על כך.
אלון	לרגל אחרי צוות יהלום	שם: אנטון גיל: 42 מחוז: יונובה פוקימון: ליבאני אישיות בסיסית: בן אדם טוב לב, לפעמים טוב מדי, טוב ברמה שזה מחליא. לומד על פוקימונים במטרה להיות פרופסור ביום מן הימים.
נקרוזמאן	להרגיע את גבירת הרכס	שם: מוניקה גיל: 20 מחוז: אוריי פוקימון: אינטיליאון זוהר אישיות בסיסית: לסבית שמנהלת קרבות בצורה לא קונבנציונלית, יש לה הפרעות קשב וריכוז, מעדיפה השקעה על פני מושלמות, לוקחת דברים ללב.
אינסינרואר	למצוא את החפץ שמפתח את סייטר.	שם: הראל גיל: 15 מחוז: ישראל פוקימון: אבסול אישיות בסיסית: מתבודד, היה בעבר פושע, אוהב כסף, לא בקשר עם המשפחה שלו, מבוקש על ידי הצוותים שהיה חלק מהם.
רימורו	לעזור לפרופסור	שם: ריי גיל: לא ידוע מחוז: קנטו פוקימון: פיפלאפ אישיות בסיסית: פחדן, שוויצר, וטוב לב. מחפש תמיד אחר העבודה הבאה שלו. לא יכול בלי פיפלאפ.
יויו	מופעים	שם: יויו גיל: 21 מחוז: סינו פוקימון: פלריאון אישיות בסיסית: אוהב לכייף, מאוד תחרותי, יש לו תחביב להופיע בהופעות חובבניות ביחד עם הפוקימון שלו, לא יודע מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול.
נריה	למצוא את החפץ שמפתח את סייטר.	שם: נרקיס גיל: 23 מחוז: ישראל פוקימון: סרפיריור אישיות בסיסית: לא אוהב להילחם, שמח, נחמד, אוהב לקרוא, יש לו משקפיים, אוהב דברים מתוקים.
האחד מעשר אלף	להסתנן לצוות פנינה	שם: ניסן גיל: 10 מחוז: לא ידוע פוקימון: סינדרייס אישיות בסיסית: שקרן, אוהב לחשוב שהוא טוב עם בנות, אבל הוא גרוע. משחק אותה אמיץ אבל הוא לא. מתלבש בחיקויים של מותגים מצליחים, חושב שרק שיינים שווים תפיסה.
עומר		לא נרשם
היטמן	רופא	שם: רוברט גיל: 78 מחוז: ישראל פוקימון: לוטאד אישיות בסיסית: זקן, סנילי, רופא במקצועו, בפנסיה, ממלמל הרבה דברים לא מובנים לעצמו.

= = = = =

המשך בפרק הבא!

מעוניינים בפוקימון נוסף?
מעוניינים בקו עלילה אחר?
רוצים להשתתף בפרק הבא?
כתבו לנו והגיבו לפרק הנוכחי!

מעוניינים להשתתף בסיפור? מלאו את הטופס הבא!
https://www.pocketmonsters.co.il/?p=103277